היום לפני 64 שנה, ב-30 באפריל 1945, מתאבד אדולף היטלר.
כאשר עמדה גרמניה עם הגב לקיר, וברית המועצות מצד אחד וכוחות ארצות הברית ובריטניה מהצד השני, החלו מתקדמים אל גרמניה עצמה, היטלר לא העלה על דעתו להיכנע.
הרודן הנאצי פעל כדי להמיט חורבן מוחלט על כל דבר שהיה ביכולתו להחריב. תחילה הורה להחריב את שטחי אוקראינה וברית-המועצות, מהם נסוג הצבא הגרמני, ולאחר מכן גם את גרמניה. העם הגרמני, בעיני היטלר, נכשל במלחמה, ולכן, אינו ראוי להתקיים עוד.
בערב התאבדותו, בארבע לפנות בוקר, כשהוא וראשי המשטר הנאצי מסתתרים בבונקר שבברלין, כתב היטלר את צוואתו האחרונה. את רכושו הוריש למפלגה ואם זו לא תתקיים, למדינה.
בצוואתו טען כי יוזמת המלחמה הייתה באופן בלעדי של מדינאים בינלאומיים ממוצא יהודי, או אלו שדאגו לאינטרסים היהודיים, ולמרות ניסיונותיו למנוע את המלחמה, כוחה של היהדות הבינלאומית גבר.
בליל ה-30-29 באפריל נשא היטלר את אווה בראון לאישה. בשעות אחר-הצהריים ב-30 באפריל, לאחר שנפרד לשלום מעוזריו, נכנס עם בראון לאחד מחדריו הפרטיים, שם הרעיל את אשתו וירה לעצמו בראש. על-פי בקשתו של היטלר, נשרפה גופתו על-ידי עוזריו מחוץ לבונקר, כדי שהאויב לא יתעלל בה.
ב-7 במאי 1945 נכנעו מפקדי הצבא הגרמני לצבאות הברית. עבור שישה מיליון יהודים זה היה מאוחר מדי.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
