לוק וולטון אמר את זה בחדר ההלבשה ובמסיבת העיתונאים אפשר היה להרגיש את זה: דרק פישר הוא לא רק שחקן כדורסל שיירשם בהיסטוריה בזכות יכולתו ברגעים גדולים אלא אדם מצוין וחכם. הוא מנהיג שמצלמות ABC (אגב, מדובר בעבודת צילום המשחקים הטובה ביותר בתולדות סדרות הגמר) קלטו אומר לפני ההארכה במשחק השני לחבריו וסוחף אותם: 'בשביל הרגע הזה שיחקנו העונה מאה משחקים ובאנו לכל אימון'. הלילה, בסיום הניצחון ששייך כל כך לו, הוא הרגיע את כולם בחדר ההלבשה כשאמר: 'ב- 2001 עלינו ל- 1:3 מול אינדיאנה ואז הובסנו במשחק החמישי'. אף מאמן לא היה מצליח להעביר מסר טוב יותר לשחקנים מאשר חבר לקבוצה.
לכן, כשהוא מדבר, כולם מקשיבים, כולל קובי בראיינט. לפיל ג'קסון היו במהלך הקריירה כוכבים גדולים ושחקנים משלימים גדולים. נוטים לומר שיש לו מזל וברור שהמזל הוא חלק מזה, אבל הוא גם מאמן ומנהל ענק. הנה פישר מסביר בתשובה לשאלתי, את הקשר בין הקליעות הגדולות של שחקנים 'משלימים' לבין פיל ג'קסון: "כן, לפיל יש חלק בזה כי הוא מאמין בשחקנים והולך איתם לאורך זמן, יותר מאחרים. בלייקרס של תחילת שנות האלפיים ידענו תמיד מי יסגור את המשחק ובאמת כל אלה ידעו לקלוע את הזריקות הגדולות. חוץ משאק וקובי, היינו אז רוברט הורי, ריק פוקס ואני. עכשיו אנחנו מתגבשים לחמישיה שסוגרת את המשחקים ויודעת שהיא סוגרת את המשחקים: טרבור אריזה, פאו גאסול, למאר אודום, קובי בראיינט ואני".
כשפישר מסביר את הדברים אחרי שקלע שתי שלשות כל כך גדולות, כדאי להקשיב. כל התקשורת, בארה"ב וברחבי העולם, לא הבינה מדוע ג'קסון ממשיך לפתוח עם פישר בחמישיה כשהיה כל כך חלש בסדרות נגד יוסטון ובחלק גדול מהמשחקים נגד דנבר. אבל ג'קסון ידע. הוא פתח את המשחק לפנות בוקר מול אורלנדו עם 0 מ- 5 מהשדה וג'קסון לא היסס להשאיר אותו ברגעים הגדולים. הוא יודע שמדובר בחבילה: שחקן לא הכי גדול שיש, אבל כזה שלא פוחד מהלחץ ואפילו מתעלה בו. כששאלנו כולנו למה ג'ורדן פארמר לא פותח, או שאנון בראון, בעקבות לבנה ועוד לבנה שפישר השליך לטבעת בתחילת הפלייאוף הנוכחי, ג'קסון לא הקשיב לאף אחד – רק לבטן שלו. וזו בטן שניצבת קרוב קרוב לאליפות עשירית היסטורית. ג'קסון הקשיב לבטן והמשיך עם פישר כרכז ראשון. הוא מוכן להפסיד משחקים בדרך בשביל לעשות את ההבדל כשהעונה תוטל על הכף. והוא הרוויח את פישר, ושנים קודם לכן גם את רוברט הורי שתמיד נימנם בעונה הרגילה והתעורר בפלייאוף.
זה מה שיפה בכדורסל וספורט: מדובר באנשים. למרות יתרונות או חסרונות שנובעים מהבדלי כשרון או נתונים פיזיים, ברגע נתון יכולים אנשים להתעלות או להישבר. ואצל ג'קסון, ליד הכוכבים הגדולים שתמיד היו לו, הוא ידע להביא אנשים לרגעים האלה עם היכולת להתעלות ולא להיפך. ולכן הוא עומד להפוך למאמן עם הכי הרבה אליפויות אי פעם. ולכן גם דרק פישר מתקרב לאליפות רביעית שתבדל אותו מלא מעט שחקנים ומגיע למעמד בו יקבל חוזה כמעט כל עוד ירצה לשחק בליגה. מעטות הקבוצות שיגידו לא לווינר כמוהו.
