אנשים שחיים לבד בגיל העמידה נמצאים בסיכון כמעט כפול לפתח בעיות קוגנטיביות בשלב מאוחר יותר בחיים לעומת אנשים נשואים או כאלו שחיים כזוג נשוי. אלו ממצאי מחקר חדש.
חוקרים ראיינו 2,000 מתנדבים שנבחרו באופן אקראי מהאזורים קואופיו וג'ואנסו שבמזרח פינלנד בשנות ה-70 ו-80, כשגילם הממוצע היה 50.4.
סה"כ 1,409 מהמשתתפים נבדקו שוב בשנת 1999 כדי לבחון את הבעיות הקוגנטיביות מהן סבלו, אם בכלל, כשהיו בני 79-65. מבין אלו, 57 אובחנו עם אלצהיימר או עם צורות אחרות של דימנציה, 82 סבלו מליקוי קוגנטיבי מתון, ויתר המשתתפים - 1,270 - היו בריאים.
המחקר גילה כי אנשים בגיל העמידה שחיו ללא בן או בת זוג היו בסיכון כפול לפתח בעיות קוגנטיביות בשלב מאוחר יותר בחיים בהשוואה לאנשים שחיו עם בן או בת זוג.
הבדל בין המינים
הסיכון היה גבוה פי שלושה בערך בקרב אלו שהיו אלמנים או גרושים בגיל העמידה ולא חיו עם בן או בת זוג בשלב מאוחר יותר בחיים.
יצוין כי השכלה, הרגלי עישון ומשתנים אחרים שידוע כי הם משפיעים על ההידרדרות הקוגנטיבית נלקחו כולם בחשבון, וכן כי החוקרים גילו הבדל משמעותי בין המינים.
בהשוואה לאנשים שלא חיו לבדם, גברים שחיו לבד בגיל העמידה היו בסבירות גבוהה פי שניים וחצי לפתח בעיות קוגנטיביות בשלב מאוחר יותר בחיים. הסיכון לנשים, לעומת זאת היה גבוה פי 1.87.
החוקרים גילו גם קשר חזק במיוחד בין אלצהיימר לחיים ללא בן או בת זוג, ולגרסה של גן הנקרא אפוליפופרוטאין E-34 הקשור להפרעה.
יותר מ-80 מיליון חולים עד שנת 2040
החוקרים, מהמוסד קרולינסקה שבשבדיה, פרסמו את הממצאים במהדורה המקוונת של עיתון הרפואה הבריטי.
המסקנה אליה הגיעו היא שחיים עם בן או בת זוג מרמזים על אתגרים קוגנטיביים וחברתיים שעוזרים להילחם בדימנציה. יחד עם זאת הסיבה לכך עדיין לא ברורה.
בשנת 2005, כ-25 מיליון בני אדם סבלו מדימנציה, והמספר צפוי להגיע ל-81.1 מיליון בשנת 2040 - כך על-פי נתונים שפורסמו במד המחקר.
