לאחר עתירה מצד כלי תקשורת צומצם צו איסור הפרסום בעניין הגופה שהתגלתה ביום שישי. הגבר שנמצא במבנה נטוש ליד צומת בית דגן הוא רפאל (זוהר) מיראשווילי חסיד חב"ד (25) מלוד, הפעיל בארגון "יד לאחים" ונעדר מזה שלושה שבועות.
בתחילה הועלה חשש כי מיכאשווילי נרצח בעינויים בידי בני בני מיעוטים, לאחר שלפני כשנה חילץ יהודייה מכפר ערבי, מאחר שליד גופתו נמצאו אזיקים. המשטרה שללה אפשרות זו, לאחר שמצאי הנתיחה לא הצביעו על חשד לפלילים. הוא הובא הערב (יום ב') בשיכון חב"ד בלוד.
הנרצח נעדר כחודש, אך סיפורו לא תפס כותרות בתקשורת, אך הובא בהרחבה בשבועון החרדי "שעה טובה", והרי הוא בתמצית:
לפני ארבע שנים חילץ מיראשווילי נערה בת 16 מרמלה, שנפלה בידיו של מוחמד נ', נער ערבי מבית חאנין שבמזרח ירושלים, בעקבות פניית אמה. קדמה לכך היעדרות של מספר חודשים, שבמהלכם שלחה מסרים קצרים לאמה בהם נאמר כי אל לה לדאוג, היא לא ברשות הפלשתינית, אלא ביפו, וכי היא מאושרת עם בעלה המוסלמי עמו התחתנה. בעקבות הנישואים קיבל מוחמד אזרחות ישראלית.
שבוע לאחר החתונה יצא צוות ממשרדי "יד לאחים" בבני-ברק לכיוון יפו. הצוות כלל בנוסף לשני מתנדבים מהארגון, גם שייח' מוסלמי. הם התדפקו על דלתות הבית, אך הנמצאים בבית התייחסו אליהם בזלזול, בצעקות ובקללות.
גם השייח' ניסה ללא הועיל לשכנע את מוחמד כי נישואים אלו רק יזיקו לו. כעבור חמישה ימים ניסה הצוות שוב להוציאה אך נכשל. אן-אז נכנס לתמונה רפאל מיראלשווילי. אמה של הנערה סיפרה לו על ההצקות וההשפלות שעוברת בתה מדי יום, על כך שהיא נאלצת לעבוד אצל משפחות ערביות בניקוי מפרך של שטיחים תמורת סכום פעוט, במשך 11 שעות ביום, ועל ההתעללות שהיא עוברת בידי בעלה הטרי.
בינתיים, העתיק מוחמד את מקום מגוריו ובמשך שלושה חודשים לא נוצר קשר עמו ועם הצעירה היהודית. גילוי הכתובת החדשה, בשכונת 'התקווה' בתל אביב, התאפשר בעקבות שיחה שהגיעה לאם מבתה. השתיים סיכמו להיפגש במקום נייטרלי בתל אביב. לאחר הפגישה התחננה האם בפני פעילי יד לאחים, ואמרה להם כי בתה תעבור שוב דירה, וכי נוצרה הזדמנות פז להצילה.
מיראשווילי יצר קשר עם שני חבריו - אוריה ק' בחור ישיבה, וש"א, חייל במג"ב שהתקרב ליהדות. באחת-עשרה וחצי בלילה הם הגיעו לשכונה, והאדם הראשון בו פגשו בשכונה היה הצעירה היהודייה. מחוץ לבניין חיכה לה אדם, כנראה בעלה. הם שוחחו מספר דקות ונכנסו למרתף הבניין בו שכן ביתם.
בשעה שלוש בלילה התדפקו הפעילים על דלתות הבית. מאחר שמוחמד עסק בפלילים, הם התחזו לאנשי משטרה הבאים לעוצרו באישון ליל. רפאל חיכה ברכב מאחור, אוריה התלבש כבלש, וש"א לבש את מדי מג"ב, מלווה בנשקו האישי מסוג אם-16 אך ללא מחסנית. הם דפקו בחוזקה על דלתות הבית, החרימו את מסמכיו של מוחמד, וביקשו ממנו להכין את בגדיו כדי להתלוות אליהם. הצעירה היהודיה פתחה בסדרת צעקות היסטרית על אי-הצדק שנעשה, ועל כך שנלקח אדם חף מפשע, ופרצה בבכי. מוחמד התלווה כעבור כמה דקות לפעילים.
המטרה הייתה להעבירו ללא מסמכים לשטחים אל מעבר לגדר הביטחון. ללא מסמכים וללא תעודה מזהה יקשה עליו לחזור לישראל.
בעת הנסיעה ברכב, התעורר אצל מוחמד החשד כי ידם של 'הפעילים' בעניין, וזאת כנראה נוכח מראהו הישיבתי המובהק וזקנו העבות של רפאל, הרחוק מלהידמות לשוטר. הרכב שעט במחלף 'לה גווארדיה', במהירות של 110 קמ"ש, מוחמד פתח לפתע את דלת הרכב וניסה להימלט. רפאל אחז בו בחוזקה, ואוריה האט את הנסיעה לצורך המאבק, אך ללא הועיל, מוחמד הצליח לקפוץ מהרכב תוך כדי נסיעה, וניסה לתפוס טרמפים. הפעילים נמלטו מן המקום.
כעבור חודש הגיעה המשטרה אל השלושה ועצרה אותם. במהלך המשפט הגיע מוחמד לבית המשפט להשתתף בדיונים ואף איים על השלושה ברצח ובאלימות.
מאז שסיים רפאל את ריצוי עונשו, החלה תקופה לא קלה בחייו. הוא למד שחיטה בבלגיה ועשה חיל בלימודיו, אך עם שובו מבלגיה לא התקבל לעבודה בכל מקום בו ניסה להציע את עצמו. גם עברו בכלא היקשה עליו למצוא שידוך.
בפעם האחרונה נראה על-ידי אחותו, וסיפר לה בדרכו לתל אביב כי מצא עבודה בצפון הארץ. לאחר שלושה ימים בהם לא יצר קשר החלה אמו לחשוש לשלומו. משפחתו חיפשה אותו בקברי צדיקים בצפון, שם הירבה להסתובב. משנואשה, פנתה המשפחה לעזרת המשטרה.
ביום שישי בבוקר גילה עובר אורח את גופתו של מיראלשווילי במבנה נטוש סמוך לצומת בית דגן. כוחות גדולים של משטרת ראשון לציון הגיעו למקום, ומצאו את הגופה כשהיא במצב ריקבון מתקדם. החקירה בנושא הועברה ליחידה המרכזית של מחוז מרכז. הגופה הועברה למכון לרפואה משפטית באבו כביר, והערב כאמור נקברה.
