שכרות מאפיונרית בקאמורה

היא ואני יוצאים כבר די הרבה זמן. טוב, למעשה חודשיים וארבעה ימים, אבל מי סופר? אני לא זוכר מתי ראיתי אותה כשהייתי פיכח. למעשה, אני די משוכנע שיש לה איזו אחות תאומה שמופיעה באיזה שהוא שלב של הערב. ככה זה כשאתה צריך ארבע מנות של וויסקי בשביל להרגיש בנוח ועוד שתיים כדאי להצליח לישון בלילה בלי להיכנס לסרטים.

גם הכבד למוד הקרבות שלי מדווח בשבועות האחרונים על קושי בתפקוד, ואפילו בדיקות הדם התקופתיות מצביעות על האטה בקצב ספיגת האלכוהול. מה שמפחיד בכל הסיפור הזה הוא שהפרטנרית היפה שלי, המכונה 'הגברת הראשונה', מרוקנת צ'ייסרים של וויסקי בלי הכרה וקוראת תיגר על הגבריות שלי.

אז כמו בכל ערב בתקופה האחרונה יצאנו לשתות, אלא שהפעם כיוונו לבר החדש שנפתח אך לפני שלושה חודשים במפגש הרחובות נחלת בנימין ואחד העם (על חורבותיו של ה'בראון' זצ"ל) ועונה לשם 'קאמורה', על שמה של המאפיה הנפוליטנית. השעה הייתה תשע בערב והמקום רק החל להתמלא. התיישבנו במרכז הבר והתרשמנו: אין מה לומר, המקום מעוצב ללא דופי ומצליח לשדר המון יוקרה ניו-יורקית מחד, ומאידך הפינות המעוגלות בכל חלקי הבר יחד עם תמונותיהם של בני המשפחה של הבעלים יונתן סלומון יוצרים אווירה שכונתית נעימה.

הקאמורה מתהדר (ובצדק) במבחר די מסחרר של סינגל מאלטים. היינו חייבים לבדוק את העניין. הפתיחה אכן בישרה טובו:; צמד הברמנים האגדי דני & אניה מזגו לנו (ולהם) צ'ייסר של יאמאזקי 12 (78 שקל למנה) שהגיע אלינו הישר מיפן (כן, יפן!) - סינגל מאלט מעושן עדין, שספק אם תמצאו במקומות רבים בארץ. לחיזוק הצ'ייסר והרגעת החרדות, התכבדנו כל אחד במנה נדיבה של בושמילס (33 שקל).

עם הוויסקי בא התיאבון. המטבח של קאמורה, בשונה מברים אחרים, מציע מגוון בלתי נתפש של מנות שף ייחודיות המגיעות מארץ המגף. רוב המנות מגיעות לכאורה כמנות בינוניות, אולם אל תטעו - חלקן בהחלט משביעות.

היות והמבחר פה באמת רצחני, הלכנו על המלצות הצוות: ארנצ'יני פרובלונה (42 שקל) היא מנה שובת לב ברמות מחרידות: שלושה כדורי ריזוטו מטוגנים עם גבינת פרובלונה, ורוטב סלסה עשיר. המנה חוסלה באחת והתפננו להמשך. הגברת הראשונה התענגה על ניוקי פטריות יער ושמפיניון (46 שקל) שהוקפצו ביין לבן, שמנת ושעועית ירוקה. אני, באותו הזמן, עסקתי בבליסת קלמרי סגול צרוב על מצע של סלט סלק וגבינת עיזים רעננה (42 שקל). כיאה לארוחה איטלקית מפוארת נתלוו למנות מקלוני לחם פריכים עם שמן זית ובלסמי.

החבר החדש שהוצנח תחתינו בדמות צ'ייסר היה לא אחר מקאול איילה 12 (68 שקל למנה). אני לא נוהג ללגום צ'ייסרים במכה, בפרט כשמדובר בסינגל מאלט מעושן היטב ממזקקות איי סקוטלנד הידועים. קצת קשה להאמין אבל הקאמורה, שעושה את פסיעותיו הראשונות בעיר, כבר נראה ומרגיש כמו מוסד תל אביבי מלוטש וצוות הברמנים המקצועי לא מותיר מקום לספק: זה הולך להיות אחד מלהיטי החורף.

את הדבר הבא באמת שלא צפינו, אך קצת קשה להגיד לא ליצירות האמנות שיוצאות תחת ידיה של השפית המופלאה אמלי גולדברג. אנחנו מדברים על 'פריטו מיסטו' (58 שקל) - שדרוג כביר של מנת הפיש אנד צ'יפס המיתולוגית, אלא שהפיש הוחלף במיני פירות ים וברבוניות מטוגנות בשמן עמוק והצ'יפס הוצא כלל מהלקסיקון. כיף צרוף. תוך כדי בליעת הדג בשלמותו צפיתי ביפה שלצידי מתמוגגת בהנאה על כל ביס של קנלוני בשר סרטנים מוקרם (48 שקל).

לאחר מנה כפולה של בושמילס נתבקשנו לסור בדחיפות למשרדה של השפית שאחראית על טרוף החושים הזה. דידנו שיכורים כלוט לקומת המטבח ופגשנו בבחורה מצחיקה עד דמעות שעוסקת כבר מגיל 17 בעסקי הבישול. מסתבר שידיה המאגיות של אמילי גולדברג טבלו בחלק נכבד מסירי המטבח בעיר. עם שובנו מסיור השיכורים במטבח, נאלצנו לפלס דרכנו בין המון יפים ויפות שמילאו את המקום לפתע.

עשינו קצת פרצופים כאשר דני הברמן הכריז על הפוגה זמנית בוויסקי ומזג לנו ולצוות צ'ייסרים של גראפה איטלקית. לגימה ממושכת מהמשקה השקוף הזמינה אל הבר את אחותה התאומה של הגברת הראשונה, כמו גם את אחיו התאום של הברמן. ובכלל הכל נראה פה כפול לאחרונה. ויכוח קולני (ודי פלצני) פרץ על טיבן של מזקקות הוויסקי באי הבריטי, אך נגדע באיבו עם בואו של כוכב הערב, הלוא הוא בלוויני 12 (68 שקל למנה), שנתן את אות הסיום לאחד מערבי השכרות הטובים שנראו באזורנו.

זה הזמן להתנצל בפני היפה שלי. בטח שרואים שעשית גוונים בשיער ו-500 שקל זה בהחלט סכום סביר לעניין הזה. אולי לא טוב לקבל החלטות בגילופין, אולם ביוצאי מהבר החלה להבשיל בי החלטה שרק התעצמה מרגע לרגע: המקום הזה הולך להפוך לבר הבית שלי ביג טיים.