|
|
ג'ון דמיאניוק הופיע בבית המשפט, כרגיל, בכיסא גלגלים, במשקפי שמש ובכובע מצחייה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
ג'ון דמיאניוק הודיע לרשויות לאחר מלחמת העולם השנייה כי התגורר בעבר בעיירה הפולנית סוביבור. כך העיד (יום ג', 2.2.10) החוקר הגרמני במשפט דמיאניוק המתקיים במינכן. דמיאניוק בן ה-89, לשעבר מכונאי רכב מאוהיו, ארה"ב, כופר בהאשמות כי שימש כשומר במחנה ההשמדה סוביבור וכי סייע ברצח של 27,900 יהודים. הוא טוען כי מעולם לא היה בסוביבור או בכל מחנה השמדה אחר.
אולם, תומאס וולתר, אשר הוביל את החקירה שהביאה לכך שגרמניה הסכימה להעמיד את דמיאניוק למשפט, הציג בבית המשפט במינכן את המסמכים המורים על כך שדמיאניוק אכן כתב את המלים "סוביבור, פולין" כמקום מושבו. כך דיווחה סוכנות הידיעות AP. דמיאניוק הסביר את המסמך כאשר אמר לחוקריו ששיקר לגבי העיירה הפולנית כדי שלא יגורש למולדתו אוקראינה.
ראיות קודמות שעליהן מסתמכת התביעה הן תעודת האס-אס המלווה בתמונה, המעידה על כך שעבד בסוביבור. וולתר הציג את הראייה, אולם ההגנה ממשיכה לטעון כי התעודה איננה אותנטית. ראייה נוספת היא בקשה שהגיש דמיאניוק בשנת 1948 לארגון המסייע לפליטים, ובו אמר כי עבד כנהג עבור חברה בסוביבור בין אפריל 1937 לינואר 1943. בנוסף, בדוח משנת 1950 מהוועדה האמריקנית לעקורים צויין כי דמיאוניק אמר כי היה "חוואי עצמאי" בסוביבור בין 1943-1936.
איש מבין החיים איננו יכול להעיד כי דמיאניוק אכן היה שומר בסוביבור, אולם וולתר אמר כי הוא החליט להמשיך בתהליך המשפטי משום שדמיאניוק היה מעורב במכונת המוות הנאצית, וכי השתייך רק לאחת מבין שתי הקבוצות שהיו בסוביבור: השומרים הנאצים והקורבנות היהודים. "כל אחד שהשתייך לקבוצה הראשונה, הסיכויים גבוהים ביותר, שהוא לקח חלק ברצח של הקבוצה השנייה", אמר וולתר היום בבית המשפט.
עוד אמר כי דמיאניוק העיד בתחילה כי שם העיירה סוביבור ניתן לו על-ידי נציג דיפלומטי, ואילו בחקירה אחרת סיפר לחוקרים כי בחר את שם העיירה באופן שרירותי מעל מפה. וולתר אמר כי השם סוביבור - עיירה קטנטנה במזרח פולין - מצויינת אך ורק במפות המפורטות ביותר של אותה תקופה, וכי הוא בספק רב שדמיאניוק בחר את השם באופן שרירותי.
דמיאניוק הגיע לאולם בית המשפט כשהוא מצוייד במשקפי שמש ובכובע שהוסט מעל מצחו. משפטו מתקיים במינכן משום שחי בה תקופה קצרה לאחר המלחמה. הוא היגר לארצות הברית בשנת 1952, ורכש אזרחות אמריקנית בשנת 1958.