ג'וני וייסמילר, מארק ספיץ, כריסטינה אגרזגי, איאן ת'ורפ ומייקל פלפס. זו רשימה חלקית של שחיינים לאורך ההיסטוריה שניפצו שיאי עולם על ימין ועל שמאל. לאחר אליפות העולם המפוקפקת ברומא ב-2009, שבמהלכה עשרות שיאים הוחלפו כמו גרביים, הוצאו חליפות השחייה מהתקן העולמי דבר שגרר נסיגה צפויה בהישגי השחייה העולמית.
מאז הקמת פינ"א ב-1908 נשבר לפחות שיא עולם אחד בכל שנה במקצוע אולימפי (בריכות ארוכות). אך, התברר השנה כי השחיינים לא הצליחו להסתדר עם השינוי בחוקה, ולא הגיעו לתוצאות שדומות לזמנים באליפות ברומא. למשל, שיא העולם ב-50 חופשי לגברים שייך לססאר לואיס סיילו הברזילאי עם 20.91 (נקבע ברומא כמובן), אך תוצאת השנה בעולם היא רק 21.36 של פרד בוסקה הצרפתי. גם אצל הנשים המצב נוראי. שנה שעברה פדריקה פלגריני האיטלקיה קבעה 1:52.98 ל-200 חופשי, אבל השנה הסתפקה רק ב-1:55.45, כ-2.5 שניות לאט יותר. מייקל פלפס, שלא לקח חלק בחגיגת החליפות בעונה שעברה, סבל משנה חלשה ולא התקרב לתוצאותיו מאולימפיאדת בייג'ין 2008.
מתוך 32 שיאי עולם בבריכות ארוכות, 28 נשברו ברומא 2009, עוד 3 ב-2008. השיא העתיק ביותר שייך לגרנט האקט במשחה ל-1,500 מטרים, והוא עומד לחגוג עשור לקיומו, בלתי נתפס. תרתי משמע.
היו רק שני שחיינים שהיו קרובים השנה לשבור את שיא העולם. קאמיל לאקור, כשרון הגב הצרפתי, קבע 52.11 שניות ל-100 מ' גב והיה רחוק רק 17 מאיות השנייה משיאו של ארון פירסול האמריקני. רבקה סוני מארה"ב רשמה ב-200 מ' חזה 2:20.69 דק'. התוצאה האיטית ב-55 מאיות משיא העולם של אנה-מאיי פירס הקנדית.
עונת הבריכות הארוכות אמנם הסתיימה, אך בקצרות היא רק מתחילה. בשבוע הבא תיפתח באיינדהובן אליפות אירופה בבריכות הקצרות, שתהווה הכנה לאליפות העולם בדובאי שבוע וחצי לאחר מכן.
