"אם צרכנות היא אחד מאופני הבילוי הנפוצים בקרב ילדים ובני נוער, הרי שאנו כמבוגרים כשלנו", אומר יו"ר הוועדה לזכויות הילד,
זבולון אורלב. "כשלנו בכך שלא השכלנו להנגיש לבני הנוער את אוצרות התרבות היהודית והתרבות הכללית מהם יוכלו לשאוב השראה לחיי רוח. נכשלנו בכך שלא עמדנו בפרץ בפני האינטרסים הכלכליים האדירים ששוטפים את מוחם הצעיר ביתר קלות, ובכך שהותרנו את ילדינו חשופים לקלקלת השוק במקום לחשוף אותם לנכסי התרבות האמיתיים".
לקראת דיון הוועדה לזכויות הילד של הכנסת בנושא "ילדים וצרכנות", שיתקיים היום (ג', 23.11.10), הכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת נתונים על ילדים וצרכנות, ובדק את אופן ומידת יישומם בפועל של החוקים והכללים האמורים להסדיר זאת.
מהמסמך עולה כי השפעה שלילית של מסחור וחשיפה לפרסומות על ילדים עשויה לבוא לידי ביטוי במספר אופנים: פגיעה בקשר בין הורים לילדיהם בשל הפצרות הילדים לרכישת מוצרים, גרימת קשיים חברתיים לילדים ולבני נוער והפעלת לחץ חברתי, פגיעה בדימוי הגוף של ילדים ובני נוער, עידוד ילדים לעישון, שתיית אלכוהול וצריכת מוצרים אחרים המזיקים לבריאותם, השמנת יתר, חשיפת ילדים לתכנים מיניים ומסחור של המיניות, הבניית זהויות מגדריות והגדלת תחושת אי-השוויון בין ילדים משכבות שונות באוכלוסיה.
צרכנות - אופן הבילוי של ילדים ובני נוער
ההשפעות העיקריות על ההחלטות הצרכניות של הילדים מקורן בפרסומות ובמותגים, בחברים ובמושאי הערצה כגון זמרים ולהקות, ידוענים, תוכניות טלוויזיה וכדומה. נמצא כי צרכנות היא אחד מאופני הבילוי הנפוצים בקרב ילדים ובני נוער. לסוגיות אלו השפעה הן בהיבטים כלכלים, והן בהיבטים חברתיים רחבים יותר בעולמו של הילד, בהם: אלימות ילדים ובני נוער, השמנת-יתר של ילדים ובני נוער ועישון בקרב ילדים ובני נוער.
טכניקות שיווק כגון מועדוני מעריצים, אירועי שיווק, יחסי-ציבור ותוכן שיווקי, מיועדות להגדיל את חלקם של הקשרים הבינאישיים במערך השיווקי, זאת למרות החוק הקובע כי: "לא יפרסם אדם פרסומת ולא ינקוט דרך שיווק אחרת אם הפרסומת או דרך השיווק כאמור עלולות להטעות קטין, לנצל את גילו, תמימותו או חוסר ניסיונו או לעודד פעילות שיש בה כדי לפגוע בגופו או בבריאותו הגופנית או הנפשית".
ועדת האתיקה בפרסומות של
הרשות השנייה בחנה לפני שנים אחדות את נושא התוכן השיווקי והגדירה את הכללים הנהוגים בעניין זה. מאז 2004 ניכרת מגמת עלייה במספר תלונות הציבור על תוכן פרסומות ותוכן שיווקי, ובתלונות על תוכן שאינו מתאים לילדים.
מרבית הפניות שקיבל ארגון "אמון הציבור" בנושא צרכנות ילדים מתייחסות לענף התקשורת. בין התלונות בולט חיוב צרכנים על שירותי תוכן שילדים הזמינו בטלפונים הניידים, חיוב צרכנים באמצעות חשבון הטלפון הנייד בגין מסרונים ששלחו ילדים בעקבות פרסומים באינטרנט והחתמה של ילדים ובני נוער על עסקות ללא אישור הוריהם.
