הסיכויים בערעור: קלושים לפסק הדין, טובים יותר לעונש

אם אומנם יערער משה קצב על הרשעתו ועונשו, סיכוייו אינם נראים גבוהים, בלשון המעטה. בית המשפט העליון ממעט מאוד להתערב בממצאים עובדתיים ובעונשים הנקבעים בערכאות נמוכות יותר. ואולם, במקרה הנוכחי עשויה לסייע לקצב דעת המיעוט של השופטת יהודית שבח בנושא העונש.

הכלל הוא, שערכאת ערעור נדרשת בעיקר לשאלות משפטיות ולא לשאלות עובדתיות, שכן היא אינה מתרשמת בצורה ישירה מן העדים - שהם ליבו של המשפט הפלילי. הדבר נכון עוד יותר בעבירות מין, בהן בדרך כלל מדובר במילה מול מילה - גירסת המתלוננת מול גירסת הנאשם. במצבים אלו, התרשמותם של השופטים מן העדים היא בעלת משמעות קריטית.

בפסק דינם קבעו שופטי המחוזי חד-משמעית, כי הם מאמינים למתלוננות ואינם מאמינים לקצב. קביעה זו היא העומדת בלב-ליבו של פסק הדין, ובית המשפט העליון מקבל קביעות כאלו כמעט בכל המקרים.

התערבות של ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים נעשית רק במקרים נדירים מאוד, בהם היא משתכנעת שהערכאה הקודמת לא פירשה בצורה נכונה את הראיות שהובאו בפניה. אפשרות אחרת היא הצגת ראיות חדשות בפני ערכאת הערעור - הליך נדיר עוד יותר. במקרה של קצב, בית המשפט העליון יסכים לקבל ראיות נוספות רק אם יוכלו ליצור ספק סביר באשמתו של קצב; קשה להניח שאחרי שנים של חקירה, עדיין קיימות ראיות שטרם התגלו.