שר המשפטים, יעקב נאמן, לא אישר בשנת 1999 - בהיותו עו"ד פרטי - לאהוד אולמרט לקבל תרומות ממשה טלנסקי ולהימנע מדיווח עליהן. כך עולה, בניגוד לטענת באי-כוחו של אולמרט במשפטו, מקריאת חוות הדעת.

הפרקליטות הסכימה (יום ג', 6.9.11) להגשת חוות הדעת במסגרת משפטו של אולמרט בבית המשפט המחוזי בירושלים. חוות הדעת נשלחה ביוני 1999 לעו"ד אורי מסר, שעמד בראש הקמפיין של אולמרט לראשות הליכוד באותה שנה וריכז את איסוף התרומות עבורו.

בפתח חוות הדעת, מציין נאמן במפורש מהן שלוש השאלות עליהן התבקש להשיב: "האם רשאי מתמודד בבחירות המקדימות לתפקיד יו"ר תנועת הליכוד לבצע פעולות מסוימות לפי פרק ב' לחוק המפלגות, במהלך התקופה בת השבועיים שתחילתה ביום 14 ביוני 1999, מועד בו הוכרזו הבחירות המקדימות במפלגה ('תקופת הביניים')". בהמשך מונה נאמן את הפעולות בהן מדובר:

• 
  "1. לקבל, בתקופת הביניים, תרומה מתאגיד.
  
  "2. לרכוש, בתקופת הביניים, רכוש קבוע אשר ישמש את המתמודד גם מאוחר יותר - במערכת הבחירות.
  
  "3. לשלם, בתקופת הביניים, לספק אשר יעמיד שירותים למתמודד במהלך מערכת הבחירות".
  

נאמן סבור, כי שלוש הפעולות הללו מותרות בתקופת הביניים. הוא מסכם באומרו: "נראה לנו, כי הוראות החוק אינן חלות על קבלת תרומות והוצאות הנעשות בפועל בתקופת הביניים". במשפט זה מנסה אולמרט להיתלות כעת, כאילו הייתה בידיו חוות דעת שאפשרה לו לקבל את התרומות מטלנסקי שלא על-פי הנהלים הקבועים בחוק המפלגות. ואולם, במשפט זה עצמו נאמר במפורש שמדובר רק ב"תקופת הביניים" - דהיינו: שבועיים לאחר הכרזת הפריימריז בליכוד. ואילו מהקשר המסמך כולו ברור, שמדובר בתרומות מתאגיד באותה תקופה, ולא בתרומות מיחיד מחוצה לה.

יש לציין עוד, כי נאמן אומר בסוף חוות הדעת: "נודה על הערותיכם לטיוטת חוות הדעת לפני שנגבש חוות דעתנו הסופית". לפיכך, מלשונו של המסמך לא ברור האם זו הייתה חוות הדעת הסופית של נאמן, או שהוא היווה רק טיוטא שאחריה נכתבה חוות דעת שונה.

סניגוריו של אולמרט הגישו גם מכתב ששלח נאמן (יום א', 4.9.11) לעו"ד רועי בלכר מצוות ההגנה, ובו התייחסות לאותה חוות דעת. גם במכתב זה נאמר במפורש, כי השאלות עליהן השיב נאמן התייחסו לתקופת הביניים שאחרי ההכרזה על הפריימריז בליכוד. מן המכתב עולה, כי חוות הדעת שהוצגה בבית המשפט הייתה הסופית.