"כאשר מדובר בזיהוי ספונטאני שאינו מתבצע כחלק מפעולת איתור משטרתית (כלומר, במסדר זיהוי), נדרשת זהירות רבה יותר בהערכת משקל הזיהוי, ועל בית המשפט ליתן דעתו לנסיבות בלתי מבוקרות שבהן נערך הזיהוי". כך אומרת (16.10.11) נשיאת בית משפט השלום בירושלים,
שולמית דותן, בהחלטתה לזכות מחמת הספק שני יהודים תושבי חברון מאשמת תקיפת קצין מג"ב.
ישי דברת, נועם מרצבך ואהוד גברה הואשמו בתקיפתו של הקצין רג'א קייס בדצמבר 2008, בעת צעדה של רעולי-פנים יהודים לאורך "ציר המתפללים בעיר", וזאת לאחר שדרש מהם להתפזר ואף ירה לעברם רימון הלם. דברת לא אותר וההליכים נגדו הותלו, ואילו מרצבך וגברה אישרו שהשתתפו בהפגנה אך טענו שזיהוים כתוקפיו של קייס הוא שגוי. השניים נעצרו למחרת, כאשר קייס זיהה אותם ברחובות העיר כמי שתקפו אותו.
דותן מנתחת בהרחבה את עדותו של קייס לצד עדויותיהם של שוטרי מג"ב האחרים שנטלו חלק באירוע, ומצביעה על סתירות מהותיות בעדותו. לדבריה, ניתן להבין סתירות אלו לנוכח הסיטואציה המלחיצה בה מצא קייס את עצמו, אך לנוכח קיומן - נוצר ספק סביר שמא הוא גם טעה בתיאור תוקפיו, כשם שטעה בתיאור פרטי האירוע. ובלשונה של דותן:
"במהלך התקיפה קייס אף הופל לקרקע, כשהוא מוקף על-ידי תוקפיו שהמשיכו להכות אותו. הנסיבות הללו חייבו את קייס לדריכות מוגברת, כדי להגיב בזמן למכות וכדי להגן על עצמו מפני נזק שעלול היה להיגרם לו. השלב שבו יכול היה להתרשם ולחרות בזכרונו את תווי פניהם של תוקפיו, היה מטבע הדברים קצר ביותר - שברירי שניות". עוד היא מציינת, כי האירוע התרחש בלילה ובתנאי תאורה שאינם אופטימליים. בשל היעדר עדות חיצונית תומכת כלשהי לזיהוי שביצע קייס, זוכו השניים מחמת הספק.