(עידכון) שיחה שהתקיימה הערב (יום ה', 16.11.11) בין יו"ר ההסתדרות, עפר עיני ליו"ר דירקטוריון הרכבת,
אורי יוגב, הובילה לפשרה שבעקבותיה הוחלט לבטל לפי שעה את השביתה המתוכננת.
השניים סיכמו כי הנהלת הרכבת לא תפריט לעת עתה את מערך תחזוקת הקרונות, שאמור היה להתבצע בתוך שבועיים. בתמורה הסכימה ההסתדרות להקפיא לעת עתה את השביתה בשבוע הבא. על-פי ההסכמה, יועלה דרג המו"מ ויתקיים בין עיני ליוגב.
מוקדם יותר החליט הוועד שלא להסתפק בהשבתת חטיבת הפיתוח, שאמורה הייתה להתחיל ביום שישי (18.11.11), ולשבש מהשבוע הבא גם את תנועת רכבות הנוסעים.
תנועת רכבות הנוסעים הייתה אמורה להיעצר החל מיום שני (ראשון בחצות) לסירוגין: ביום אחד תיעצר כליל תנועת הרכבות והתחנות תיסגרנה, וביום שלמחרתו תפתח התנועה לנוסעים והעבודה תתקיים כסדרה. כך חוזר חלילה עד הודעה חדשה, במטרה לצמצם פגיעה בחיילים המרבים להשתמש ברכבת בימים ראשון וחמישי.
השביתה שתוכננה ליום שישי בחטיבת המטענים נדחתה אף היא ליום שני בשעה שש בבוקר, וכאמור - בוטלה גם כן. מדובר בביטול של כ-30 רכבות מטען ובהם 14 אלף טון מחצבים, חול ואשפה וכ-2,000 מכולות לשני הכיוונים. רכבת משא אחת מסיעה כמות מטען המצריכה כ-62 סמיטריילרים. ביטול 30 רכבות מצריך העברת סחורות בכ-1,860 משאיות.
ההנהלה הודיעה כי בכוונתה לממש את החלטת הממשלה, כפי שהונחתה ע"י משרד האוצר, בכל הקשור לתחזוקת הקרונות, ואילו ועד העובדים, בגיבוי ההסתדרות, לא היה מוכן לקבל את ההחלטה. ההסתדרות אף הודיעה להנהלה כי מדובר בהכרזת מלחמה וכי לא תאפשר את חתימת ההסכם ותנקוט בצעדים ארגוניים.
עיני אמר אחר-הצהריים: "בעוד ההסתדרות מנהלת מאבק בכל המשק לצמצום תופעת עובדי הקבלן מנסים להכניס לנו עוד עובדי קבלן ברכבת בדלת האחורית. כל זאת תחת תירוצים שונים ומשונים".
קודם שנודע על ביטול השביתה, נמסר מ
רכבת ישראל בתגובה: "לצערנו, נציגי העובדים וההסתדרות אינם רואים לנגד עיניהם, לא את טובת העובדים ולא את טובת הציבור. הנציגים פועלים בצורה עיוורת ומסכלים כל יוזמה לשינוי ולשיפור המצב הקיים ברכבת ישראל, על-אף העובדה שזו הכרחית על-מנת שהחברה תוכל לעמוד ביעדיה לשנים הקרובות ובהם פיתוח מאסיבי של תשתיות הרכבת, פתיחת תחנות חדשות, שיפור השירות והכפלת מספר הנוסעים.
עוד נמסר: "הדיבורים על הפרטה הם מסך עשן שנועד לסכל כל ניסיון לשיפור המצב הקיים לטובת החברה ולקוחותיה. אין לבלבל בין שינוי מבני או הוצאה הכרחית של פעילויות, שהיא מחויבת המציאות על-מנת שהחברה תוכל לעמוד ביעדיה, לבין מושגים כגון "הפרטה" שנועדו אך ורק ליצור חשש בלתי מוצדק בקרב העובדים והציבור".
