חברת הוט נקטה בצעדים שנועדו להבהיר לעובדיה, כי היא תעשה את כל הדרוש כדי למנוע את התארגנותם במסגרת ההסתדרות. הדברים חרגו מעל ומעבר ל
חופש הביטוי של המעסיק ונועדו להרתיע את העובדים. כך קובעת (יום ג', 20.12.11) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב,
הדס יהלום.
ההסתדרות פועלת לארגן את עובדי הוט במסגרתה, ועד כה חתמו 340 מטכנאי הוט על הודעת הצטרפות לשורותיה. היא ביקשה מבית הדין להוציא צווים זמניים, אשר ימנעו מהנהלת הוט להמשיך בפעולותיה שלטענת ההסתדרות נועדו לסכל את התארגנות העובדים.
יהלום פותח את פסק הדין בקביעות עקרוניות: "הזכות לעבוד בשקט, בתנאי ביטחון תעסוקתי, ללא הפעלת לחצים מילוליים או אחרים, מהווה לטעמנו חלק בלתי נפרד מתנאי העבודה. זכותו של עובד שלא להיות מוזמן חדשות לבקרים לשימועים ולבירורים אף היא חלק מתנאי העבודה. זכותו שלא להיות מוטרד על-ידי המנהלים הישירים שלו בנסיונות לשכנעו שלא להצטרף להסתדרות או בניסיון לשכנעו לבטל את הצטרפותו, אף היא מהווה חלק מתנאי העבודה".
מכאן עוברת יהלום לניתוח הצעדים שנקטה הנהלת הוט בחודשים האחרונים ומותחת עליה ביקורת קשה. ב-20.11.11 ניפצו עובדים של הוט מכשירי טלוויזיה מול מטה החברה ביקום וחסמו את הכביש. בתגובה, זימנה אותם ההנהלה לשימוע בו ביום והזהירה אותם שמעשים דומים בעתיד עלולים להביא לפיטוריהם. על כך אומרת יהלום: "שהפעולות שנקטה המשיבה בתגובה לפעולות המחאה של העובדים , חרגו מכל פרופורציה. זימון העובדים לשימוע ביום האירוע עצמו, מצביע על ניסיון להרתיעם מפני נקיטת צעדים כאלה בעתיד. כך גם חומרת המסקנות, כפי שצוטטו לעיל, שעה שמדובר באירוע 'משמעתי' ראשון של העובדים ועל-רקע ניסיון התארגנות. במיוחד אמורים הדברים שעה שמדובר בפעילות לאחר שעות העבודה".
ב-13.11.11 הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בהוט, דבר שאיפשר לה לנקוט בצעדים ארגוניים שבועיים אחרי כן. ב-25.11 נדרשו הטכנאים בחברה להודיע האם יעבדו ב-27.11, תוך אזהרה שאם לא יעשו כן - לא ישובצו לעבודה בכל אותו שבוע. לדברי יהלום, מדובר בהעמדת הטכנאים בפני מצב בלתי אפשרי ובהצבת איום בדמות אובדן משכורת של שבוע. "פעולה זו של המשיבה מהווה התערבות בזכות ההתארגנות של העובדים, עד כדי הטלת סנקציה על העובדים המאורגנים ועל כל מי שחושב להצטרף אליהם", היא קובעת.
ההנהלה גם הפיצה בין העובדים חוזרים ובהם הביעה את עמדתה במחלוקות עם ההסתדרות. יהלום קובעת שזהו צעד לגיטימי, אך לעומת זאת - ההנהלה לא הייתה רשאית להזהיר את העובדים מפני נטישת מנויים אם ינקטו בעיצומים. לדבריה, ספק אם זוהי הודעה לגיטימית, או הפחדה ואיום על העובדים שלא להתארגן. לבסוף מציינת יהלום, כי קיים חשש שההנהלה מנסה להתנכל אישית לראשי המתארגנים.
לסיכום אומרת יהלום: "דחיפות הפעולות, האנרגיה המושקעת ע"י המעסיק, הפעולות היזומות שבהן הוא נוקט, כולם ביחד, מתאגדות לכדי רושם עז על העובדים כי המעסיק אינו רואה בעין יפה את ניסיון ההתארגנות ויעשה כל הדרוש על-מנת למנוע אותה. הרושם שנוצר ממכלול הפעילות אינו זה שאליו התכוונו המלומדים בקובעם שלמעסיק יש חופש דיבור והבעת דעה בנושא התארגנות העובדים. הדברים חרגו מעל ומעבר לכך. המכלול מצביע על רצון מפורש של המעסיק למנוע את התארגנות העובדים, עד כדי נקיטת מעשים שיש בהם משום התראה לעובדים לבל ימשיכו בנסיונות ההתארגנות".
