בעוד בית המשפט העליון קובע שיש להחמיר בענישה בעבירות תעבורה, החליטו השופטים צבי זילברטל, אליקים רובינשטיין וניל הנדל להקל בעונשו של נהג שהרג ילד וברח ממקום התאונה. השלושה קבעו, כי חלק מהעונשים שהוטלו על איוב אבו סיאם ירוצו בחופף, כך שהוא ירצה 11 שנות מאסר במקום 13 שנים שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.

אבו סיאם הורשע בהריגה, הפקרה לאחר פגיעה וגרימת נזק לרכוש. הוא נדון במחוזי ל-10.5 שנות מאסר, אשר ירוצו במקביל לארבע שנות מאסר שנגזרו עליו בתיק אחר ואשר מתוכן כבר ריצה שנתיים וחצי. בית המשפט העליון קבע, כי מאחר ש"את העבירות ביצע בהיותו כבן 19 ויש אפשרות שאז עדיין לא הגיע לבשלות ובגרות מספיקים כדי להבין עד תום את משמעות מעשיו וחומרתם הרבה ולהפנימם כאדם בוגר", הוא ירצה רק שנתיים בחופף ואת היתר במצטבר.

במרס 2006 נהג אבו סיאם במהירות מופרזת בעיר רהט ודרס למוות ילד בן 7.5. הוא נמלט מן המקום, התנגש ברכב אחר ורק אז נבלם ומאוחר יותר נעצר. אבו סיאם טען שלא הוא שביצע את התאונה הקטלנית, אך הן המחוזי והן העליון דחו את גירסתו, בין היתר לנוכח העובדה שבזירה נמצאו חלקים ממכוניתו.

"האכזריות הנוראה שבהפקרת הנפגע"

זילברטל דחה גם את טענה ההגנה, לפיה היה מקום להרשיע את אבו סיאם בגרימת מוות ברשלנות ולא בהריגה. הוא קובע, כי התקיים כאן היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בהריגה: "מי שנוהג במהירות שבה נהג המערער בדרך עירונית בקרבה לבית ספר, בשעת בוקר כשילדים בדרכם לבית הספר, לרבות תלמידי כיתות נמוכות, חזקה שהוא מודע למשמעות מעשיו ובכללם לאפשרות שכתוצאה מנהיגה זו תתרחש פגיעה קטלנית. יש לצפות את האפשרות שמי מהילדים ירד לפתע מהמדרכה לכביש, ועל הנוהגים במקום להתאים את מהירות נסיעתם לאפשרויות כאמור".

זילברטל גם קובע, כי העונש שהוטל על אבו סיאם אינו חמור מדי, ומזכיר בין היתר שאחיו של הילד היה עד למותו. "האכזריות הנוראה שבהפקרת המנוח מוטל על הכביש לנגד עיני אחיו הקטן חמורה עד מאד ומחייבת תגובה עונשית הולמת שתיתן ביטוי לאטימות הלב של המערער", הוא אומר.

זילברטל ממשיך ומתאר את המסוכנות הנובעת מאבו סיאם: "מדובר במי שהוכיח במעשיו שהוא מהווה סכנה אמיתית לשלום הציבור כאשר הוא נוטל הגה לידיו. כאילו לא די בפרשה המתוארת לעיל, כשנה וחצי לאחר אירועים אלה, כאשר ככל שהדבר היה ידוע למערער רשיונו נפסל, הוא התעלם מאיסור זה ונהג בתחומי רהט. המערער התעלם מהוראת שוטרים לעצור את הרכב, נמלט מהם בנסיעה פרועה, עקף משאית תוך עלייה על אי תנועה, נהג בניגוד לכיוון התנועה תוך סיכון כלי רכב שאחד מהם נאלץ לסטות וכמעט פגע במעקה בטיחות, עלה על מדרכה ונהג במהירות לעבר הולכת רגל שנשאה תינוק עד שזו נאלצה למלט את נפשה, והכל תוך שסיכן ילדים נוספים שעמדו על המדרכה".

העונשים המירביים: 29 שנות מאסר

זילברטל מסכם באומרו: "לפנינו לא 'רק' נהג מסוכן המזלזל בחיי אדם, אלא מי שבז לחוק ורומס כל נורמת התנהגות בסיסית. קדושת החיים וכבודו של הקורבן הרך בשנים, שרצה להגיע לבית הספר ונותר מוטל על הכביש לאחר שהמערער דהר לעברו וחבט בו בעוצמה רבה, מחייבים הטלת עונש כבד, כפי שנעשה בבית המשפט המחוזי". ואילו רובינשטיין הוסיף: "בית משפט זה, בפסיקתו מן העת האחרונה, העלה את רמת הענישה בעבירות הריגה בתאונות דרכים... המערער הביא עצמו לדרגת שור מועד, גם בפרשה טרגית זו של קיפוח חיי ילד ההולך לתומו לבית הספר וגם בפרשה האחרת בה הורשע, והוא ראוי לענישה מחמירה".

למרות רטוריקה זו, החליט כאמור בית המשפט העליון להקל בעונשו של אבו סיאם. יצוין, כי העונש המירבי על הריגה הוא עשרים שנות מאסר, ועל הפקרה לאחר פגיעה ("פגע וברח") - תשע שנות מאסר.