העליון: התערבות בגירוש <br>מהגרים - רק לעיתים רחוקות

יש גבול להתערבות. "היקף שיקול הדעת הרחב הנתון לרשות בהחלטות בעניין מתן מעמד בישראל לפנים משורת הדין מכתיב את היקף הביקורת המנהלית המצומצם המופעל כלפיה". כך אומר (יום א', 8.7.12) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעורה של המדינה והורה לאנג'י בוטנג, ילידת גאנה השוהה בישראל שלא כחוק מזה עשר שנים, לעזוב את הארץ בתוך שלושה חודשים.

בית המשפט המחוזי מרכז פסל את החלטת רשות האוכלוסין וההגירה, שלא להעניק לבוטנג רשיון ישיבה ארעי מטעמים הומניטריים, והורה להעניק לה מעמד זה למשך שנתיים. השופטים הנדל, אליקים רובינשטיין וצבי זילברטל קיבלו כאמור את ערעור המדינה. הנדל קובע, כי החלטתו של המינהל הייתה סבירה, לנוכח העובדה שבוטנג - שהגיעה ארצה בגיל 13- לא פעלה במשך שנים להסדיר את מעמדה, גם כאשר בגרה. "המשיבה עשתה לעצמה דין עצמי ביודעין, חרף הבטחותיה החוזרות ונשנות לצאת מישראל. על כן לא ניתן לומר ששגה ראש הרשות באופן בלתי סביר וקיצוני עת נתן משקל מכריע לנתון זה", אומר הנדל.


כן הייתה בדיקה מעמיקה


עוד קובע הנדל, כי בניגוד לדבריו של המחוזי - ראש מינהל האוכלוסין עיין לעומק בהליכים בתיק, בפרטי המקרה ובהשתלשלות המורכבת בעניינה של בוטנג, ועניינה נבחן לא פחות משלוש פעמים. הנדל מותח ביקורת על השופט רמי אמיר: "בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי לעמדתו קורותיה של המשיבה מקימות טעם הומניטרי מובהק ולכן יש ליתן לה מעמד בארץ. קביעה זו הפוכה מעמדת ראש הדסק, הוועדה הבינמשרדית וראש הרשות. בכך החליף בית המשפט קמא את שיקול הדעת של ראש הרשות בשיקול דעתו שלו. אף אם בית המשפט קמא מצא כי עמדתו עדיפה, אין די בכך כדי לקבוע שהחלטת ראש הרשות חורגת ממתחם הסבירות בצורה קיצונית".

רובינשטיין הוסיף: "אכן במישור אנושי קל יותר לתמוך בהמשך שהותה בישראל של מי שנמצאת פה מזה עת רבה. ואולם הרשות המוסמכת רואה גם תמונה כוללת, ולא בנקל יתערב בית המשפט בהכרעתה, ויעשה כן במקרים של חוסר סבירות בולט ושיקולי צדק בולטים.

"...היחס צריך להיות אנושי במוטעם, לא כל שכן לגבי קטינים אך לבית המשפט אין מונופול על האנושיות מול הרשות המוסמכת. מקום שבו לשהות הבלתי חוקית מתלוה הפרה של התחייבויות לעזוב את הארץ ועשיית דין עצמי, ומשנבחן עניינה של המערערת שוב ושוב לרבות באשר לשהות הארוכה בארץ, ובהיותה עתה בגירה, לא ראיתי מקום להתערבותנו. הייתי גם מציע לבתי המשפט - לכולנו, בכל הכבוד - שלא למהר להדביק לרשות 'שרירות' ו'שרירות לב' [כפי שקבע אמיר] כדי שבית המשפט לא ילקה חלילה, בלי משים, וכמובן איני אומר כי כך היה כאן - בגבהות לב".