ארכיון המדינה מפרסם: "הניצוץ שהבעיר את חיפה"

במלאת להם 53 שנים לאירועי ואדי סאליב, שהיו לציון דרך בהיסטוריה החברתית של ישראל, מפרסם ארכיון המדינה שני מסמכים שקשורים לתוצאות האירועים - פרוטוקול של הדיון בממשלה בשאלת המהומות והקמת ועדת החקירה ואת הדוח המלא של ועדת עציוני לברור אירועי ואדי סאליב.

אירועי ואדי סאליב הם הכינוי למהומות שפרצו ב-8 ביולי 1959 פרצו מהומות בשכונה בשם זה בחיפה, שהייתה מאוכלסת רובה ככולה בעולים מצפון אפריקה, לאחר ששוטרים פצעו ביריות אדם ממוצא צפון אפריקני שהתפרע בבתי קפה בשכונה בהיותו שתוי ולאחר שנפוצה השמועה כי האיש נפטר מפצעיו. למחרת החריפו המהומות והפכו לביטוי של זעם על מה שהמפגינים ראו כגילויי קיפוח עדתי וכאפליה ממסדית של יוצאי צפון אפריקה.

אלה היו ימי ערב הבחירות לכנסת הרביעית שעמדו להיערך בנובמבר 1959, ובהנהגת מפא"י הוחלט לעשות כל מאמץ להסיר את נושא מהומות ואדי סאליב מהוויכוח המפלגתי בכנסת ומסדר היום הציבורי. ב-12 ביולי דנה בכך ממשלת ישראל ושריה היו מאוחדים בדעה שהשמיע שר החינוך זלמן ארן שטען כי "כל הבירור יגלוש להסתה עדתית, הסתה אנטי אשכנזית. צריך לאחוז בכל האמצעים הפרלמנטאריים שבכנסת עניין זה לא יהיה...".

הממשלה החליטה על הקמת ועדת חקירה ממשלתית בראשות השופט משה עציוני וזו הגישה את המלצותיה לראש הממשלה ב-17 באוגוסט.

הוועדה בדקה את הטענות בדבר אפליה שלטונית מכוונת כלפי יוצאי צפון אפריקה אך קבעה: "לא נותר בביתנו כל צל של ספק שאפליה מכוונת מצד מוסדות המדינה והלאום איננה קיימת כלל'. עם זאת עומד הדוח במפורט על הגורמים לתחושות הקיפוח והאפליה של יהודי צפון אפריקה, קורא להשקעת משאבים בהשכלה, בדיור, בפיתוח חברתי, כלכלי ותעסוקתי ובהפחתת הדעות הקדומות, ומדגיש בדברי הסיכום את שנכון גם כיום: "יש לחנך את עובדי הציבור והמוסדות הבאים במגע עם עולים לכל שכבותיהם להטות אוזן קשבת לבעיות העולה, ליתר הבנה למצוקתו ולאהבת ישראל גדולה בלי מצרים המתעלה מעל לדעות קדומות של מוצא עדתי".

מהומות ואדי סאליב ודוח ועדת החקירה שבעקבותיהם הבליטו את בעיית הפערים הבין-עדתיים בתחומי העבודה, הדיור ואפשרויות הקידום ואת תחושות הקיפוח והאפליה הקשות של עולי צפון אפריקה, שמדינת ישראל הצעירה השתדלה להימנע מלהתמודד עמן בגלוי. אירועים אלה היו לציון דרך בהיסטוריה החברתית של ישראל. למשל כשהתארגנה תנועת 'הפנתרים השחורים' ב-1971, גם כן במחאה חריפה נגד גילויי קיפוח עדתי, החליטה הנהגת המדינה לעשות כל מאמץ כדי למנוע מפעילותם להתפתח למהומות בסגנון ואדי סאליב. כידוע, עניין טעון זה ממשיך להעסיק את החברה הישראלית עד ימינו אלה.