יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, שלמה שני, פנה למנכ"ל משרד התחבורה, סלמן בן-ציון, בתגובה לדבריו בהם טען, כי "טרם קבלת החלטת הממשלה לא היה מקום לקיים היוועצות עם ההסתדרות". שני אמר, כי הדברים תמוהים וחסרי בסיס.
שני כתב, כי החלטת הממשלה על שינויים מבניים בנמלים מהווה סטייה מהותית מההסכמות שהושגו בעבר בין שר האוצר דאז, סילבן שלום, שר התחבורה דאז, אפרים סנה, יו"ר ההסתדרות והנהלת הרשות. "הסכמות אלו אושרו בהחלטת הממשלה מס' 920 מיום 18.11.01. עובדה זו, כמו גם ההשלכות הברורות והחד משמעיות שיש להחלטה הנוכחית על זכויות העובדים וביטחונם התעסוקתי, חייבה טרם קבלת ההחלטה קיום משא-ומתן עם ההסתדרות בנוגע לביטול ו/או שינוי של ההסכמות וההחלטות הקודמות שעליהם הסתמכו העובדים ונציגותם ופעלו על-פיהן".
במכתבו הדגיש שני עוד, כי ההסכמות וההחלטות הקודמות התקבלו לאחר מו"מ והסכמות שהתקבלו בדרגים הגבוהים ביותר, "גם מטעם ממשלת ישראל".
לגופם של דברים, טען שני, "אני כופר מכל וכל בטענתך כי החלטת הממשלה הנוכחית אינה עומדת בסתירה למכתבם של שרי התחבורה והאוצר מיום 1.11.01. ההסכמה בשנת 2001 היתה להקמת שלוש חברות בנות תחת רשות הנמלים והפעלתן רק לאחר חתימה על הסכמים קיבוציים שיעגנו, בין היתר, את זכויות העובדים, תנאי עבודתם וביטחונם התעסוקתי. בניגוד לדבריך, בהתאם להסכמות בין הצדדים, החלטת הממשלה בעניין ה- B.O.T בוטלה עם קבלת החלטת הממשלה ב-2001".
באשר למשא-ומתן על הסכם קיבוצי, כתב שני, כי בניגוד לדבריו של בן-ציון, הרי שבשום מקום לא הוגבל המו"מ ל"מספר חודשים", אלא ל"פרק זמן מוגדר". עוד ציין, כי המו"מ שהחל בין הצדדים, התבצע כפי שסוכם בין הצדדים: ראשית, חתימה על הסכמי התייעלות ולאחר מכן, דיון, מו"מ וחתימה על הסכם קיבוצי. "כידוע לך", כתב, "בחודשים אלה הסתיימו המשאים והמתנים על הסכמי התייעלות והרשות עדיין לא גיבשה באופן מוחלט את הצעתה לשינוי מבני. את המו"מ בענין זה, כידוע לך, היינו אמורים להתחיל רק ביום 14.9.03. אלא שאז, הוחלט, באופן חד-צדדי, על "הפיכת הקערה על פיה".
שני התייחס לטענותיו של בן-ציון, אשר לדבריו "שינוי נסיבות" כביכול "המחייב" את שינוי החלטת הממשלה מיום 18.11.01 ואמר כי מדובר ב"טענות בעלמא, ללא ביסוס, אשר אינן מצדיקות שינוי ההסכמות הקודמות".
"משהתקבלה החלטת הממשלה באופן חד-צדדי, ואמורה להיות מיושמת תוך פרק זמן קצר ביותר עד ליום 31.12.03, ומשלא נעניתם לבקשתנו שלא להעלות ההחלטה להחלטת הממשלה ביום 15.9.03 אלא לנהל עמנו משא-ומתן קודם לכך, לא נותרה בידי ההסתדרות ברירה אלא לפעול שוב באמצעים החוקיים העומדים לרשותה, ולמצער, להכריז על סכסוך עבודה על מנת להגן על זכויות העובדים ונציגותם".
עוד כתב שני, כי "אנו סברנו, בתום לב, כי בהסכמות אליהן הגענו אל מול נציגי משרד התחבורה ומשרד האוצר בשנת 2001 ויישומן על-ידי ההסתדרות כאמור, יש סופיות בנושאים שהוסכמו וכי לא נאלץ שוב להילחם על זכויות יסוד של העובדים שגם הממשלה הכירה בהן, אולם התבדינו".
גם חתימת ידם של בכירים משרי ממשלת ישראל ואישורה בהחלטת ממשלה אינם ערובה לדבר, הוסיף שני, "לצערנו אנו נאלצים לנקוט בצעדים ארגוניים שניתן היה לחסוך אותם מן העובדים ומן הציבור, כפי שהבהרנו את הדבר באופן ברור במו"מ הארוך אותו קיימנו שלשום עד לשעות הבוקר".
לסיכום, ציין שני, כי האגף לאיגוד מקצועי נכון לנהל משא-ומתן וכי בדעתו להמשיך ולנהלו באינטנסיביות הנדרשת על בסיס ההסכמות אליהן הגענו בעבר. "עם זאת", הוסיף, "לאור הצעדים החד-צדדיים שננקטו ולאור העובדה כי הצעדים החד-צדדיים עומדים לצאת לפועל תוך זמן קצר ביותר, אין בידינו הברירה אלא לנהל המשא-ומתן תוך נקיטה באמצעים ארגוניים".
שני פנה בכתב גם למנכ"ל רשות הנמלים, עמוס רון, ואמר כי האיגוד נכון לכל מו"מ "על בסיס ההסכמות אליהן הגענו בשנת 2001 ושאותן יישמה ההסתדרות (הסכמי התייעלות)".
עם זאת ציין שני, כי "ניהול מו"מ", כמוצע על-ידי רשות הנמלים, "תחת איום בלתי מוסווה של יישום החלטות ממשלה, להן השלכות ברורות וחד משמעיות על העובדים, אשר כולן התקבלו באופן חד צדדי, אם וככל שההסתדרות לא תעתר לדרישות הממשלה - איננה עולה בקנה אחד עם חובת ניהול מו"מ בתום לב, בנפש חפצה ובלב פתוח, כנדרש במשפט העבודה. משא-ומתן, כפי שחזרנו והבהרנו בעבר, אינו יכול להתנהל תחת איומי כפייה.לכן, הוסיף, לא תהיה ברירה אלא לדרוש כי "ימסר מלוא המידע, ינוהל מו"מ ויחתמו הסכמים קיבוציים, בטרם אישור כל החלטה שהיא".
בנוסף ציין במכתבו לרון, כי "לאור הצעדים החד-צדדיים שננקטו ולאור העובדה כי הצעדים החד-צדדיים עומדים לצאת לפועל תוך זמן קצר ביותר, לא נותרה בידי ההסתדרות ברירה אחרת מלבד נקיטה באמצעים ארגוניים".
