ביקורת חריפה במחוזי על השופט אלי ספיר

שופט בית משפט השלום בתל אביב, אלי ספיר, הגיע למסקנות מרחיקות לכת ושגויות כאשר קבע שמבוטח של חברת הראל ביים פריצה לבית העסק שלו. כך קובע (10.9.12) בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר בהחלטה נדירה התערב בממצאים העובדתיים של ספיר וביטל אותם לחלוטין. ספיר הוא שופט ותיק (בן 61), המשמש בתפקידו מזה 15 שנים.

חברת אחים שליין, המייצרת מכונות תפירה, רקמה וגזירה, קיבלה מהראל פיצוי של 376,000 שקל בעקבות פריצה. לאחר מכן הגישה שליין תביעה בטענה שהתשלום היה נמוך מדי, ואילו הראל הגיבה בתביעה שכנגד להשבת הסכום ששילמה בטענה שהפריצה כלל לא אירעה או שהיא בוימה בידי שליין. ספיר קיבל את תביעתה של הראל תוך שהוא קובע, כי שליין לא הוכיחה את התרחשות הפריצה ומנגד - קיימים חשדות כבדי משקל לפיו היא עצמה ביימה את האירוע.

סגניות הנשיאה אסתר קובו ומיכל רובינשטיין והשופטת עפרה צ'רניאק קיבלו את ערעורה של שליין וביטלו את פסק דינו של ספיר, נוכח "העדר בסיס איתן למסקנות מרחיקות הלכת אשר נקבעו בו, בדבר ביום פריצה על-ידי שליין והונאת הראל בכוונת מירמה". לדברי השופטות, ספיר היה צריך לבחון את הראיות בצורה זהירה וקפדנית, והן רומזות בבירור שהוא לא עשה זאת:

"בפרט היה על הערכאה הדיונית לנקוט משנה זהירות, משקבעה בעצמה ממצא עובדתי המרחף כענן כבד על פני התנהגות הראל בתיק זה", והוא שתביעת הראל הוגשה רק כפעולת תגמול לתביעתה של שליין. "במיוחד שהיה מקום להיזהר ולדקדק כאשר התובענה שכנגד נוסחה באופן סתמי ולקוני" בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, "וגובתה בתצהיר סתמי וכללי מטעמו של עו"ד זיו קדרי, מנהל מחלקת כלכלה ובקרת תביעות בהראל" אשר כלל לא הכיר את האירועים מידיעה אישית.

עוד עומדות השופטות על כך שהחשדות בדבר ביום הפריצה היו לפני הראל עוד בטרם שילמה את תגמולי הביטוח, ודי בכך כדי לקבוע שהראל ידעה היטב שאינה יכולה לבסס חשדות אלו. ספיר לא שקל כראוי עובדה זו, שדי היה בה כדי לדחות את תביעתה של הראל - קובע המחוזי. בהמשך פסק הדין עומדות השופטות על טעויות רבות נוספות בפסק דינו של ספיר, קובעות שהוא לא דייק בניתוח העובדות, קבע ממצאים שאינם נכונים מבחינה עובדתית והסתמך על עובדות שלא היה די בהן כדי לבסס את הכרעתו. לעומת זאת, נקבע במחוזי, שליין ביססה את קיומו של אירוע הפריצה.

השופטות מוסיפות: "מלכתחילה הטענות על ביום פריצה וכוונת מירמה בכתבי הטענות נשענו על קנה קש". לדבריהן, תביעתה של הראל לא הייתה אלא "מסע דיג במים עכורים", היא לא הציגה כל ראיה לביסוס חשדותיה וספיר היה צריך להותיר את המחלוקת בתחום גובה הנזק ותו לא. "בהשערות גרידא לא סגי ואין הן תחליף הולם לתשתית עובדתית ראויה", מוסיפות השופטות. המחוזי החזיר לשלום את הדיון בעניין גובה הנזק שנגרם לשליין וחייב את הראל בתשלום הוצאות בסך 75,000 שקל.