בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, קבע (יום א', 12.10.03), כי קיוסק שהושכר לנכה צה"ל למטרת שיקום, יוחזר לרשות המקומית היות והמשוקם אינו מפעיל בעצמו את המקום.
דניאל אמיתי, נכה צה"ל תושב נתניה, קיבל בשנת 1988 סיוע בשיקומו על-ידי הקצאת רשיון להפעלת קיוסק בבית הספר התיכון "שרת" בעיר, ללא מכרז.
חוזה השכירות של אמיתי חודש מידי פעם, והוא הפעיל את המקום בכוחות עצמו במשך 13 שנים.
לפני כשנתיים, חלה אמיתי וביקש מחמו להפעיל את הקיוסק עד להחלמתו. חמו של אמיתי הסכים לבקשה, והוא מפעיל את הקיוסק בשנתיים האחרונות.
לאור העובדה שאמיתי הפסיק לנהל את המקום בעצמו, סירבה העירייה לחדש את חוזה השכירות עם אמיתי ופעלה לסגירת המקום. העירייה טענה, כי היות והרשיון להפעלת הקיוסק הוקצה לאמיתי למטרות שיקום, ואמיתי אינו עובד במקום בעצמו - לא מתקיימת המטרה לשמה הוקצה הרישיון מלכתחילה, וזו עילה מספקת לבטל את הרישיון שניתן לאמיתי.
אמיתי טען, מצדו, כי מצבו הבריאותי הוא זמני ובכוונתו לחזור ולהפעיל את הקיוסק לאחר סיום מחלתו וטיפוליו הרפואיים. בכל מקרה, טען אמיתי, הוא רשאי להפעיל את הקיוסק למטרות להן ניתן, אף אם הוא עושה כן באמצעות אחר.
בהחלטתה לדחות את העתירה, מסכימה השופטת דרורה פלפל כי הקיוסק הושכר לאמיתי במסגרת מאמצי העירייה לשיקום כלכלי של תושבי העיר, כשמשמעות השיקום היא הפעלת הנכס על-ידי אמיתי, וכי "מטרת השיקום היא לא רק יצירת מקור פרנסה למשתקם, אלא גם יצירת מקום עבודה, שיתן לו מוטיבציה לקום בבוקר ולעבוד, וכתוצאה מכך להשתכר לפרנסתו".
השופטת פלפל קובעת, כי "ברור שהעותר לא מסוגל להפעיל את הקיוסק במצבו הנוכחי, שאחרת לא היה מבקש מקרוב משפחה להפעילו... נראה שגם העותר בעצמו אינו יודע אם ומתי יוכל להפעיל את הקיוסק, שאחרת היה מציין זאת בתצהירו". לכן, קובעת פלפל, "הפועל היוצא מכל אלה הוא, שהמטרה לה הושכר הקיוסק על-ידי המשיבה אינה קיימת עוד במצב הנוכחי. מכאן, שהיה זה טעם טוב להפסקת ההתקשרות עם העותר".
עת"מ 1040/03 אמיתי נ' עירית נתניה
