"קשה לדמיין מקרה חמור יותר של קבלת דבר במירמה", אומר (יום ד', 13.3.13) התובע, עו"ד מאור אבן-חן, בנאום הפתיחה שלו במשפטו של דני דנקנר. לדבריו, "הפרשה היא אחת הגילויים החמורים והמדאיגים של התנהלות עבריינית בגוף ציבורי עיסקי בישראל".

דנקנר מואשם בארבע פרשיות שאירעו בתקופת כהונתו כיו"ר וכסגן יו"ר בנק הפועלים. הפרשיות נוגעות לניגוד עניינים נטען שלו בעסקה לכניסת בנק הפועלים לשותפות בבנק פוזיטיף הטורקי, במירמה לגבי נכסיו במטרה לקבל אשראי מבנק בהולנד ומבנק הפועלים עצמו, ובהלבנת הון בשל הסתרת כספים שקיבל.

לדברי אבן-חן, "החומרה הרבה נובעת מכך שבנק הפועלים, כמו כל בנק אחר בעולם, תלוי באמון הציבור. בנק לא יכול לפעול ללא אמון מלא. מעשי הנאשם כמפורט בכתב האישום, ונציגם בפני בית המשפט, פוגעים באופן משמעותי באמון הציבור בבנק הפועלים ובמערכת הבנקאית כולה... קשה לראות מעשי מירמה חמורים יותר מאשר יו"ר בנק הפועל במירמה כלפי הבנק עצמו, תוך ניצול האמון שניתן בו כנושא המשרה הבכיר ביותר, או יו"ר בנק ישראלי שפועל במרמה כלפי בנק זר שנותן בו אמון מתוקף תפקידו בארץ".

בהתייחסו לאישום בהלבנת הון, אמר אבן-חן: "קשה להפריז בחומרת העבירות. מדובר ביו"ר הבנק הגדול בישראל שמכיר את חובות הדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון ועל החובה להצהיר על נהנה בחשבון. יחד עם זאת משתמש בחשבונה הבנק הפרטי של מזכירתו במשך שנים מבלי לדווח על כך. השימוש הופסק רק בעקבות הקפאת החשבון ע"י המשטרה".

סניגורו של דנקנר, עו"ד נבות תל-צור, השיב: "ישנה הצגה מעוותת בכוונה של מסכת התנהלות עיסקית שגרתית לטובת הבנק, לא תוך הפרת אמונים, אלא שמירת אמונים. אין קשר בין האינטרסים הפרטיים של הנאשם מחוץ לבנק לבין פעולתו כיו"ר. באותה תקופה האינטרס המרכזי של הנאשם היה בנק הפועלים, שמשפחתו החזיקה את השליטה בו, והוא ראה רק את טובת הבנק".

תל-צור הוסיף: "המדינה מוצאת להכתיב משפט כתיק החמורים מתולדות המדינה לפני שנשמעו הראיות. נראה מה ראוי לעשות. נבקש גם שבית המשפט יקבע שהתנהגות הנאשם, גם אם חרגה באופן אסתטי מהמצופה ממנהל, אינה התנהגות פלילית". עוד טען תל-צור, כי התיזה של המדינה מתחלפת לאורך הדרך והיא משנה מדי פעם את החזית.