למעלה מ-93% מהכרעות הדין מבוססות כיום על הודאה שנמסרה בבית משפט. רק עם כחמישית מהנאשמים נערך כיום בירור דין. מערכת המשפט הפלילי בישראל עברה שינוי רציף של ויתור הולך וגובר על ניהול משפט שעיקרו קביעת האמת המשפטית בהליך של בירור ראיות - כך עולה ממחקרו של יוסף זהר, דוקטורנט במסלול הבינתחומי של אוניברסיטת חיפה, שהוצג בפורום סגור של בית הספר למשפטים במרכז האקדמי כרמל בחיפה.
"האפשרות להכריע את הדין במשא-ומתן, יוצרת לצדדים תמריצים המשנים את התנהלות המערכת באופן התורם לכך שהמערכת מסוגלת לטפל בפחות ופחות תיקים. סינון התיקים נפגע כיוון שניתן להרשיע נאשמים שהראיות נגדם חלשות, מוגשים כתבי אישום מופרזים כדי שהתביעה תוכל להתפשר בהמשך, מוסטים משאבים לתיקים המעטים שכן מתנהלים כדי ליצור מכפיל כוח על תיקים אחרים באופן שעלול לכפות גם על נאשמים שאשמתם מוטלת בספק להודות באשמה, נעשה שימוש הולך וגובר במעצרים ממושכים על-מנת ללחוץ על הנאשמים ולהכריעם ללא משפט, ומאידך-גיסא נאשמים רבים מנסים לעכב את ההליכים ככל יכולתם כדי לשפר את מעמדם במו"מ מול התביעה", ציין זהר.
בירור דין - רק עם חמישית מהנאשמים
העומס איננו תוצאה של ריבוי התיקים הפליליים המגיעים אליו, אלא נובע מהתארכות משך הטיפול בהם כך שאף עסקת טיעון אורכת כיום יותר זמן ממה שארך משפט שלם עד לפני עשר או עשרים שנה. כתוצאה מכך למרות העלייה בשימוש בעסקות הטיעון שיעור הכרעות הדין מסך התיקים הגלויים (שיש בהם חשודים), ירד משמעותית; בעוד שבשנות השבעים נערך בירור דין (במשפט הוכחות ובעסקת טיעון) עם קרוב לשני שלישים מהחשודים, כיום נערך בירור דין רק עם כחמישית מהנאשמים.
כשהתביעה מחליטה לשנות כתב אישום, אין היא כותבת הנמקה ואין על כך שום פיקוח. מכאן שאין לציבור דרך לבדוק את ההחלטה הזאת, לדעת עליה, וודאי וודאי שלא לערער עליה. יתרה מכך, אף שהעונש אחרי עסקת טיעון צריך להלום את חומרת העבירה, אין הדבר כך, כי את סעיפי האישום עדיין מותירים לחלוטין לשליטת התובע. בית המשפט אומנם בוחן את סעיפי האישום ונותן עונש בהתאם, אך העסקה כבר עיוותה את שיקול הדעת שלו, כיוון שבעסקת הטיעון מתאימה התביעה את העבירה לעונש (המוסכם) במקום להתאים את העונש לעבירה.
זהר קובע במחקרו שיש לחייב את השופט לבקר את עסקת הטיעון שגובשה גם מצד האמת שבה (בדומה להצעתו של שופט בית המשפט העליון בדימוס
אליהו מצא), ולברר את הבסיס העובדתי שעליו היא נסמכת. זאת בניגוד לעמדתם של נציגי התביעה הכללית והסנגוריה הציבורית בוועדת חוקה חוק ומשפט, אשר מעדיפים להגביל את שיקול הדעת של השופטים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
