המשכורת צנחה, התשלום לאישה נותר בעינו

ירידה חדה במשכורתו של גבר, הנובעת מהחלטתו לשנות את מקום עבודתו, לא הביאה להפחתה בתשלום החודשי אותו התחייב לשלם לגרושתו. בית המשפט למשפחה קבע (30.4.13), כי אם תכנן הגבר את השינוי בזמן הסכם הגירושין - היה עליו להודיע על כך לאישה.

בני הזוג חתמו על הסכם גישור בשנת 2010, בו נקבעו מדרגות שכר של הגבר מהן ייגזרו תשלומיו החודשיים לאישה (להבדיל ממזונותיהם של שלושת ילדיהם, שסכומם קבוע). בעת חתימת ההסכם היה הגבר שותף בכיר וראש מחלקה במשרד עורכי דין ושכרו היה 116,000 שקל לחודש ברוטו שהם 65,000 שקל נטו. בהסכם נקבע, כי אם שכרו של הגבר יפחת מ-25,000 שקל בחודש - לא יהיה עליו לשלם לגרושתו את התשלום החודשי המינימלי בסך 10,000 שקל.

במאי 2011, רק 14 חודשים לאחר אישור ההסכם בידי בית המשפט, הודיע הגבר לאישה שהוא מתפטר מן המשרד והופך להיות דירקטור בחברה, שם יהיה שכרו פחות מ-25,000 שקל בחודש. לאור זאת הודיע הגבר, כי יפסיק את התשלומים החודשיים. האישה ביקשה לכפות עליו את התשלום שנפסק, בטענה שהחלטתו החד-צדדית לעזוב את המשרד נגועה בחוסר תום לב. הגבר טען, כי עבודתו במשרד עורכי הדין הייתה כרוכה בלחצים כבדים והיה צפוי שיפרוש ממנו.

שופטת בית המשפט למשפחה בתל אביב, אסתר ז'יטניצקי-רקובר, אומרת, כי מטרתו של הסכם הממון הייתה להעניק לאישה פיצוי על השנים שהקדישה לגידול הילדים ולהעניק לה את חלקה ברכוש המשותף. אין להחיל את הפטור מהתשלום במקום בו בחר הגבר מרצונו לעזוב עבודה בשכר גבוה ולעבור לעבודה בה שכרו נמוך בהרבה ונמצא מתחת לרף המחייב אותו בתשלום החודשי, היא מוסיפה.

עוד אומרת ז'יטניצקי-רקובר, כי הצדדים לא העלו בדעתם במועד חתימת ההסכם שזה יהיה המצב, והאישה אמרה שלא הייתה מסכימה לתנאיו אילו הייתה יודעת מה עתיד להתרחש. חובת תום הלב חייבה את הגבר להודיע בזמן חתימת ההסכם אם כבר אז היה בכוונתו לבצע את המהלך, וחובה זו גם מחייבת למנוע את סיכול ההסכם על-ידי ביטול התשלום החודשי כעת. הגבר זכאי לבחור את מקום עבודתו, אך אין הוא יכול לפגוע אגב כך בהתחייבות שנטל על עצמו, מסכמת ז'יטניצקי-רקובר.

הגבר חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את האישה ייצג עו"ד יהונתן קניר, ואת הגבר - עו"ד אפי פרי.