לטענת הלל צ'רני, חוקרי המשטרה איימו עליו בזמן מעצרו שיחקרו את אמו, שהייתה אז בת 87, למרות שלא היה לה כל קשר לפרויקט. "ביומיים-שלושה הראשונים הרגשתי את הכעס והמשטמה של החוקרים מכל עבר, ואני לא מתפלא, אחרי שלושה חודשים של אינדוקטרינציה מצד דכנר. באחת הישיבות הראשונות הם אמרו: נביא את דכנר לעימות. אמרתי: בשמחה, אבל תביאו רופא, כי הוא לא ייצא מזה טוב. לא עימתו את דכנר לא אתי ולא עם אף אחד אחר", סיפר (יום ג', 21.5.13).

צ'רני טען, כי הסוהרים לא נתנו לו לישון בהיותו במעצר, שכן כל שעה עגולה היו מאירים על פניו עד שהתעורר, והם גם קרקשו על הדלתות במפתחותיהם הכבדים. "לא ישנתי שבוע. התחלתי להזות: נכנסתי לתא וראיתי כל מיני אנשים מהחיים שלי. בתנאים הללו אני נלקח בבוקר לחקירה ושמו לפני נייר מ-1998 ואמרו לי: כך וכך וכך". השופט דוד רוזן העיר, כי הוא כמעט בטוח שלא היה זה באחריות החוקרים, אלא תקנות של שירות בתי הסוהר.

"אני מזדהה עם החוקרים: רב-פקד ליאור רייס שירת במילואים עם מנהל הכספים שלי בצוק מנרה. הם אנשי פיקוד צפון ואני איש פיקוד צפון. אני לא רואה בהם אויבים, אני מנסה לסייע להם, כי אני יודע שאין כלום. הם יושבים מולי ואומרים לי דברים לא נכונים שכתובים במסמך. כל החקירה התנהלה על בסיס המסמכים המזויפים של דכנר. אני מדבר מהר ואני לא משפטן ולא מייחס משמעות לכל מילה.

"ואז, לאט לאט, בצורה מאוד מתוחכמת ותוך שימוש בזה שאני לא ישן, הם שוברים אותי. הם מצליחים להפנות אותי נגדי, כי אני מתחשבן עם עצמי עד הסוף. כשהחוקרים מצליחים לשכנע לפרק זמן קצר שדכנר שילם שוחד, אני יוצא נגד עצמי ואומר כמה מילים קשות על עצמי". צ'רני התכוון לכך שהודה ב-11.4.10, "בבושה גדולה" כלשונו, בכך שהעביר לדכנר 300,000 שקל לצורך מתן שוחד לאורי שטרית.

"אחרי יום וחצי כזה, החוקרים עושים טעות פטאלית: הם נותנים לי לישון בלילה שבין 12 ל-13 [באפריל 2010]. ואז אני חוזר ואומר: יש שבע נקודות שאני רוצה לדבר עליהם שוב. התביעה אומרת שחזרתי בי; אני תיקנתי. זה כל המצב: שני חוקרים מאוד מתוחכמים עשו את העבודה שלהם. חשבתי שאנחנו עובדים ביחד, הסתבר שהייתה להם אג'נדה משלהם. מה שחשוב הוא לא מה שאמרתי אלא מה שקרה, ואת זה ביקשתי ביומיים האלה [של עדותו] להבהיר לבית המשפט".