המפקח על הבנקים, דוד זקן, פרסם (יום ב', 3.6.13) טיוטות של הוראת ניהול בנקאי תקין ושל הוראות דיווח לציבור חדשות בנושא מדיניות תגמול בתאגיד בנקאי.

ההוראות נועדו לחזק את הממשל התאגידי ואת מנגנוני הבקרה והתיעוד בהקשר של מדיניות התגמול, להבטיח כי הסדרי התגמול עקביים עם מסגרת ניהול הסיכונים ועם המטרות ארוכות הטווח של התאגיד הבנקאי, וכן נועדו להרחיב את חובות הגילוי כך שיתאפשר למשתתפים בשוק להעריך את איכות שיטות התגמול.

לפי הטיוטות, ועדת התגמול של דירקטוריון בנק תידרש לקבוע מראש את היחס המקסימלי בין התגמול המשתנה לבין התגמול הקבוע עבור קבוצות עובדים שונות, כאשר תידרש דחיית מימוש לפחות 50% מהמרכיב המשתנה בתגמול של עובדים מרכזיים על פני תקופה שלא תפחת משלוש שנים. כמו-כן, נקבע כי יש להימנע מהענקת תגמולים משתנים שאינם מותני ביצועים אלא במקרים חריגים.

בשנים 2008 עד 2012, ממוצע רכיב המענקים של בכירי חמש קבוצות הבנקאות הגדולות בישראל הסתכם בכ-1.16 מיליארד שקלים מדי שנה. בבנק הפועלים, היקף המענקים התסכם בכ-2.22 מיליארד שקלים בממוצע בשנים אלו, ובדיסקונט, רכיב המענקים עמד על 1.56 מיליארד שקלים. בלאומי, היקפם הסתכם בכ-1.37 מיליארד שקלים בממוצע, בבינלאומי ב-509 מיליון שקלים ובמזרחי ב-135 מיליון שקלים בלבד (אם כי בבנק זה, הפיצוי מבוסס המניות היה גבוה מאוד, והסתכם בכ-2.43 מיליארד שקלים בממוצע מדי שנה).

פוטנציאל לנטילת סיכונים עודפים

באופן כללי, מערכת הבנקאות הישראלית מתאפיינת בשיעור גבוה של הוצאות שכר בסך ההוצאות התפעוליות והאחרות בהשוואה למערכות בנקאות אחרות במדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). כאמור, שיעורן הגבוה של הוצאות השכר מאפיין כל אחת מחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות ועל-אף השיפור הקל שחל במחצית השנייה של העשור הקודם, רמתן שבה ועלתה בשנים האחרונות ושיעורן עדיין גבוה. בבחינת העלות למשרה בבנקים על פני זמן עולה כי בעשור האחרון העלות הנומינלית למשרה בבנקים עלתה בשיעור של כ-50 אחוזים - שיעור הגבוה מקצב התפתחות מדד המחירים לצרכן שעלה בתקופה זו בכ-30 אחוזים במצטבר בלבד.

לרמות השכר הגבוהות השלכות, בין היתר, גם על יעילותן התפעולית של הקבוצות הבנקאיות הישראליות ועל יעילותה של מערכת הבנקאות הישראלית כולה, המציגה נחיתות בערכו של "יחס היעילות" (הוצאות תפעוליות לסך ההכנסות) בהשוואה למערכות בנקאות אחרות בארגון ה-OECD, כמו גם רמות נמוכות של יעילות תפעולית על פני זמן.

רמות השכר והוצאות השכר של כלל העובדים במערכת הבנקאות נגזרות במידה מסוימת גם מרמות השכר של עובדים בכירים בה. בחינת התפתחויות השכר בקרב נושאי המשרות הבכירות במערכת הבנקאות הישראלית מצביעה על רמה גבוהה של שכר וקשיחות יחסית כלפי מטה בעיתות בהן תוצאותיה העסקיות וביצועיה של המערכת הבנקאית נמצאים בשפל. בנוסף, על פניו, היקפו הגדול של הרכיב המשתנה בשכר הבכירים בחלק מהבנקים בשנים שנבחנו עלול להעיד על פוטנציאל לנטילת סיכונים עודפים.