העציר הלבנוני מוסטפא דיראני, שהחזיק ברון ארד במשך שנתיים, לא יעיד מחר (ג', 11.11.03) בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתביעת הפיצויים הנזיקית שהגישה נגדו משפחת ארד, על-סך 100 מיליון ש"ח.
תחת זאת, הגיש היום (ב', 10.11.03) דיראני תצהיר עדות לבית המשפט, בו הוא טוען כי לא עינה את ארד, אלא נהג בו בהגינות: "נתתי לרון ארד טיפול טוב ואנושי".
פרקליטו של דיראני, עו"ד צבי ריש, אמר כי החליט שאין מקום להעיד את דיראני, מאחר ואין ברצונו להיות שותף בהצגה התקשורתית שמתכננת משפחת ארד, בניסיון למנוע את שחרורו מהמעצר בישראל, במסגרת עסקת חילופי השבויים, אותה אישרה הממשלה אמש, על חודו של קול [ראו קישור].
במהלך אחד הדיונים בבקשת הסעדים הזמניים, שהתקיים בפני הרשם אילן שילה, טען עו"ד ריש, כי "הנתבע מצוי בארץ 9 שנים. העיתוי של התביעה מלמד שלא תובעים פיצויים, כסף, אלא ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות. במסגרת אותו קמפיין אפשר להעלות כל טענה, הנייר סובל הכל, במילא תושג המטרה - שהנתבע הוא מפלצת, הוא כלא את רון ארד, מכר אותו לאיראנים וכו'".
הדיון מחר (ג') צפוי לעסוק בבקשת משפחת ארד להוציא צווי עיקול על נכסים בהווה ובעתיד של דיראני, ובכלל זה כספי פיצויים שהוא עשוי לקבל מתביעות שהגיש נגד שר הביטחון והמדינה.
בניסיון לעצור את שחרורו של דיראני, פנתה אמש משפחת ארד ליועץ המשפטי לממשלה ולראש אגף החקירות במשטרה, בדרישה לפתוח בחקירה נגד דיראני, בגין עבירות על משפט העמים, שביצע לכאורה בארד. אל הבקשה הצטרף גם מוסטפא צאלח עבאס, חייל צד"ל המתגורר כיום בישראל, הטוען אף הוא כי עונה על-ידי דיראני, בדרכים דומות מאוד לאלה שתיארה משפחת ארד [ראו קישור].
יצויין, אגב, כי בתצהיר טוען דיראני כי אינו מכיר כלל את עבאס, כך שאינו יכול להתייחס לטענותיו.
דיראני בתצהיר: רון שיחק עם ילדיי
בתצהיר, שהוגש לבית המשפט על-ידי סניגורו, עו"ד צבי ריש, טוען דיראני כי הנסיבות והגלגולים שתיארו בני משפחת ארד בכתב התביעה, אינם נתמכים בראייה כלשהי. דיראני טוען, כי "כשצנח רון ארד ממטוס הפאנטום מעל אדמת לבנון, הוא נפצע בכתפו ואני הוא זה שדאג לתת לו טיפול רפואי עד שהחלים לגמרי. יתירה מכך, במשך תקופה קצרה לאחר נפילתו של ארד בשבי, הוא שהה בביתי בביירות ושם קיבל יחס אנושי, לרבות כך ששיחק עם ילדיי ושוחח לא מעט עם בני ביתי (לרבות אשתי)".
"לאחר מכן, הועבר ארד למשרדי 'אמל' בביירות, שם הוחזק עד אפריל 88', בתנאים טובים לאין ערוך מאלה שאני זכיתי להם בישראל. בכל מקרה, רון ארד לא עונה ולא הושפל. במשך תקופה זו, שהוחזק בידי ארגון אמל, איפשרתי לו לשלוח לבני משפחתו מכתבים, תמונות וגם לקבל מכתבים מבני משפחתו באמצעות נציגי הצלב האדום".
עוד נטען בתצהיר, כי בניגוד לטענת משפחת ארד, רון מעולם לא נכנס ללבנון אלא נפל בשבי בעקבות תקלה במטוס הפאנטום שאותו הטיס, במטרה להפציץ יעדים בלבנון. "הפצצות הללו פגעו בין היתר באנשים זקנים וטף, זרעו מוות חורבן והרס רב", כותב דיראני.
דיראני מדגיש בתצהירו, כי בניגוד למה שמקובל לחשוב, הוא מעולם לא מכר את ארד לאירנים, אלא ארד נחטף מחזקתו על-ידי משמרות המהפכה. לדבריו, הוא חירף את נפשו כשדרש מגורמים בכירים באירן להשיב את ארד לחזקתו, כדי שבדרך זו יוכל לשחרר עצירים לבנונים. לטענתו, ישראל יודעת עובדות אלה היטב.
דיראני: רון זכה לתנאים טובים יותר
מאלה שאני זכיתי להם כאן בישראל
באשר לטענות כאילו טלטל את ארד בתא המטען של רכבו, כשהוא כפות, אומר דיראני: "אין כל שחר לעלילת הדם הזו, שכל תכליתה להציג אותי כמפלצת שטנית, על-מנת לטרפד את עסקת החזרת החטופים הישראלים".
גם כאן, מדגיש דיראני כי העניק לארד יחס טוב יותר, מזה שהוא עצמו זכה לו בישראל. לדבריו, הוא [דיראני] הובל לבית המשפט בתא המטען של רכב, בין הגלגל הרזרבי לארגז הכלים, כשהוא שוכב על הרצפה החשופה, כפות בידיו ורגליו, ועל ראשו שק החוסם את דרכי נשימתו.
כמו בהודעת צד ג' ששלח אתמול [ראו קישור], בו דרש כי ממשלת ישראל תשפה אותו באם יפסיד בתביעה, גם בתצהיר טוען דיראני כי שליחתו של רון ארד על-ידי מדינת ישראל לבצע משימות מבצעיות, "לשם ביסוס מדיניות הכיבוש הנפסד בלבנון", מטילה על המדינה את האחריות לתוצאות הנוראיות שאירעו לארד ולבני משפחתו".
כפי שדיווחנו אמש, דיראני טוען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה, לפחות בכל הנוגע לאחיו של ארד, או לכל הפחות למחוק את התביעה על הסף, באשר לא שולמה עבורה אגרה מספקת ולא צורפה לה חוות דעת של מומחה רפואי, לגבי נזקי הגוף שנגרמו כביכול לארד.
ת.א. 2142/03, בש"א 18840/03 יובל ארד ואח' נ' מוסטפא דיב מרעי דיראני
