"בעוד שפחות ישראלים עובדים בהשוואה למדינות ה-G7, אלה שמועסקים עובדים הרבה יותר שעות בשנה" - כך אומר מנהל מרכז טאוב, פרופ' דן בן-דוד, עם פרסום ממצאי המחקר על הגורמים לפריון העבודה הנמוך בישראל.

מהמחקר עולה כי מספר השעות שעובד הישראלי הממוצע ב-2012 - דומה למספר שעות העבודה של הישראלי הממוצע לפני כשלושה עשורים. "למעשה, הישראלים שכן משתתפים בכוח העבודה עובדים יותר שעות מהעובדים במדינות המובילות במערב - אך התפוקה שלהם לשעת עבודה נמוכה בהרבה, והיא הולכת ונסוגה (במונחים יחסיים) מפריון העבודה במדינות ה-G7", מבהיר בן-דוד.

גורם נוסף עליו מצביע המחקר לפריון העבודה הנמוך קשור להון. על-פי המחקר, בנוסף לרמה הנמוכה של תשתית ההון האנושי ולהזנחה רבת העשורים בתשתית התחבורה בארץ, מלאי ההון לשעת עבודה בישראל נמצא בתחתית דירוג ה-OECD. עבודה והון נחשבים לגורמי ייצור תחליפיים. הגברת ההון משפרת את פריון העבודה, לכן אין זה מקרי שקיים קשר כל כך חזק בין מלאי הון לפריון העבודה.

ביורוקרטיה מסורבלת

לכל הגורמים הללו הבולמים את צמיחתו של הפריון בישראל, יש להוסיף ביורוקרטיה ממשלתית מסורבלת מאוד, המחייבת הקצאת משאבים נוספים על חשבון ייצור של סחורות ושירותים.

מספר הימים הנדרש להקמת עסק בישראל (34 ימים) הוא השני בגובהו ב-OECD - פי 2.5 מממוצע ה-OECD, העומד על 13 ימים. עלויות ביורוקרטיות גבוהות לחברות ישראליות וזרות המעוניינות לעשות עסקים בארץ ממתנות את התחרות הכל כך חיונית ליצירת לחץ להשקיע, לחדש ולהמציא כדי ליצור מוצרים ושירותים טובים יותר בעלות נמוכה יותר. אף שהרגולציה פחתה, היא עדיין משמעותית וממשיכה לגבות מחיר כבד.

לסיכום אומר פרופ' בן-דוד כי "הבעיות הקשורות לשיעורי התעסוקה הנמוכים יחסית, לשעות העבודה הרבות של העובדים ולפריון העבודה המפגר יותר ויותר אחרי למדינות המפותחות המובילות מתחברות יחדיו, ויוצרות נטל לאומי גובר על כתפיהם של אלה שנושאים בו. זוהי סוגיה משמעותית ההולכת ומחמירה, המחייבת טיפול מערכתי וארוך טווח מצד קובעי המדיניות בישראל".