"מערכת היחסים שלי עם שמואל דכנר הייתה אישית בלבד. לא דיברנו שום דבר בענייני עבודה; זה היה לי מספיק כל כיום". כך אומרת שולה זקן בהמשך עדותה במשפט הולילנד (יום ג', 8.10.13). זקן אמרה כי ניהלה עם דכנר שיחות שלא יכלה לנהל עם בעלה, אך כמובן לא במקום בעלה.

"שמוליק נכנס לחיי מתוך העבודה, כמו רוב האנשים שאני מכירה", הוסיפה זקן. "שמתי לי נורות אדומות גדולות וברוך השם לא נכשלתי. היחסים שלי עם דכנר התפתחו כל-כך לאט, שהנורות האלה לא יכלו להידלק. הוא בא אלי נטו. כולם מתקרבים לאנשים חזקים שקרובים לאנשים חזקים. אז אני יודעת שטעיתי".

השופט דוד רוזן: "בתקופה הזו את נמצאת ליד מלך העולם, את הקרובה לו ביותר, כולם רוצים את קרבתך. אז את מחפשת את האיש עם המקל, שמחפש את הפקידים? מה את צריכה אותו? זה התיאור; יש תיאור אחר?". זקן: "זכיתי לכינויים האלה - אשת הברזל וכדומה - ביושר ומתוקף תפקידי. האדון שראית פה, זה לא האדון שאני הכרתי. אתם רואים כאן איש שמכר את נשמתו לשטן, שעשתה עסקה עם המדינה".

רוזן: "מי שעושה עסקה עם מדינת ישראל מוכר את נשמתו לשטן?". זקן: "מה שהוא עשה - כן". רוזן: "את אומרת דבר מאוד חמור". זקן: "אני לא יכולה לישון עם 'מדינת ישראל נגד שולה זקן'. לעשות עסקה עם המדינה - זה נהדר ברגע שאתה עושה עסקה חוקית. השוחד היחיד שניתן בפרשה הזאת הוא של מדינת ישראל לדכנר".

"את התמורה את לוקחת"

זקן הוסיפה: "בגדול, אני יודעת שטעיתי. אני לא מנסה ליפות משהו או להסתתר מאחורי משהו. טעיתי בזה שנתתי לקשר הזה לסובב אותי". רוזן: "מה עשית לא טוב?". זקן: "בזה שקיבלתי ממנו כסף ומתנות, שהיום הוא יכול לתת לזה פרשנות שבזמן אמת הוא לא נתן לזה קמצוץ". רוזן: "אז מה לא בסדר בזה? למה את חושבת שאת לא בסדר?". זקן: "אני יודעת היום שאני לא בסדר. היום אני מבינה שהחיזור שלו היה למשהו אחר. בזמן אמת לא יכולתי להבין אחרת מזה שהוא מחזר אחרי כמו גבר אחרי אישה".

רוזן: "אז היית בסדר מבחינתך". זקן: "אני מדברת על איך שאני רואה את זה היום". רוזן: "בואי נלך לפי הקו שלך. את רוצה לומר שהוא ביקש לקנות את שירותייך?". זקן: "לא. הוא ביקש לקנות את אהבתי ותשומת ליבי. את זה ידעתי אז, ידעתי לאלו גבולות אני יכולה ללכת איתו כאישה נשואה, ואני מודה לקב"ה שלא נסחפתי מעבר לזה". רוזן: "את ידעת שאת הסחורה שהוא רוצה לא תתני לו, כי יש לך גבולות מוסריים שלא תעברי בשום מחיר". זקן: "נכון".

רוזן: "את יודעת שהוא משקיע בסחורה מסוימת, את לא מתכוונת לתת לו אותה, אבל את התמורה את לוקחת". זקן: "את התמורה לא רציתי לקחת, אבל הפגיעה בו הייתה כל-כך קשה [אם הייתי מסרבת]. אני לא רציתי, הוא דחף לי את זה בכוח. כשאמרתי לו 'לא', הוא אמר: את לא מבינה שזה אפילו לא עושה לי רטט בשורה בחשבון? זה נעם לי, למרות שלא הייתי צריכה את זה, כי אני לבושה יפה ויש לי תכשיטים [גם בלעדיו]".

"לא יכולה לתת לו את זה"

רוזן: "ההשקעה הגדולה שלו בך, לפי דעתך אינה קשורה לעבודתך". זקן: "בכלל לא, בגלל שהוא לא דיבר אתי על זה. אם הוא ביקש ממני לסדר פגישה, זה תפקידי". רוזן: "את היית בתפקיד ציבורי והוא נתן לך מתנות משמעותיות, את אומרת שהן אינן קשורות לתפקידך, למרות שבאותו זמן ממש את עבדת איתו בנושא הפרויקט בנושאים שאת מטפלת בהם". זקן: "בכל שנות עבודתי לא קבעתי לאהוד פגישה בלי הסכמתו".

רוזן: "את אומרת שפעלת איתו בנושא הולילנד, אבל לדעתך לא סטית מהשורה. מילאת את תפקידך בנאמנות". זקן: "אני לא מוכנה לנוסח הזה. כל מי שפנה אלי - עשיתי מה שביקשו. אפשר לראות כמה פגישות היו לו עם אהוד אולמרט במשך עשר שנים, שהוא היה צריך לשלם מיליונים כדי לקבל אותן [בציניות]. הוא צריך לשחד אותי כדי שהגשר יהיה 10 מטר במקום 20 מטר? הוא ידע שאני לא יכולה לתת לו את זה".

זקן הזכירה שדכנר הגיש לה הצעת עבודה בכתב, למרות שהדבר היה מנתק אותה ממה שכינתה "מכרה הזהב" שלו. רוזן: "הרבה אנשים הציעו לך עבודה?". זקן: "כן". רוזן: "וגם הם נתנו לך מתנות?". זקן: "נתנו לי מתנות ליום הולדת". רוזן: "אני מדבר על עשרות אלפי שקלים". זקן: "לא, ולכן אני אומרת שאיתו טעיתי".

הסניגור, עו"ד עופר ברטל, שאל איזה חוסר מילא דכנר. זקן השיבה: "הוא מילא אצלי כי הוא התייחס אלי באופן אישי, אל שולה זקן ולא אל רל"שית ופקידה בכירה. זו הפעם הראשונה שמישהו התייחס אלי, וזה סובב לי כנראה את הראש".

"לא ראוי אך לא פלילי"

ברטל ציין, כי הפעם הראשונה בה נתן דכנר כסף לזקן הייתה ב-1997, ארבע שנים לאחר שהכירו, ושאל מה גרם לה להירדם בשמירה עד אז. היא השיבה: "הניווט שלו למערכת היחסים בינינו, ושאני בטיפשותי הרבה נסחפתי אליה. אני יודעת שהוא לא השתמש בי, ומה שעשיתי היה לא ראוי אבל לא פלילי. הוא השקיע בי המון - ביחס, בשיחות הטלפון, בפגישות, בג'נטלמניות. זה היה כל הזמן. ימי הכיף היו כשאהוד לא היה בארץ, והיו הרבה ימים שאהוד לא היה בארץ. התקשרתי אליו מכל מקום: צלצלתי אליו מוושינגטון, שיסתכל בעיתון על התמונה שלי עם בוש".

ברטל שאל מתי נוצרה אינטימיות במובן "שכל אחד שופך את סגור ליבו". זקן השיבה: "מהר מאוד". רוזן: "לא הייתה אינטימיות רומנטית". ברטל: "לא היו יחסי אישות". זקן: "הייתה הרבה רומנטיקה, הייתה אהבה גדולה, לא היו יחסים".

רוזן: "מה ההבדל בין זה לבין היחסים שלך עם אולמרט?". זקן: "אלו שני דברים שונים. אני מבקשת בשום אופן לא לחבר בין שני האנשים האלה. אני אוהבת, מעריכה ומעריצה את אולמרט". רוזן: "את דכנר אהבת; הערכת אותו?". זקן: "אלו שני אנשים שונים. אהוד לא התנהג אלי כגבר לאישה. היחסים היו משפחתיים, גידלנו את הילדים ביחד". רוזן: "דכנר היה הרבה יותר מבוגר". זקן: "לכן הרגשתי איתו בנוח. הוא הלך איתי בטיילת שלובת זרוע". רוזן: "כאישה נשואה? זה היה בתוך התחומים שהתרת לעצמך?". זקן: "אני מתביישת בזה, אבל כן".