בתגובה לדברים החמורים טען עו"ד ילינק כי שגיב נמנע מלהציג את כל העובדות לאשורן:

• "עורך הדין מטעמך נכנס לתמונה למעלה משלושה שבועות טרם חתימת ההסכם. לא מדובר אפוא באיזשהו מחטף אלא בהסכם שנחתם לאחר מו"מ ממושך. עוד קודם לכן, העלית אתה בעצמך את חששך בפני מנהלי הישיבה מפני רכישת דירה במקום המדובר. בתגובה הובטח לך באופן חד-משמעי שכספך מובטח ואם חס ושלום תאבד את זכויותיך בדירה תקבל את מלוא כספך חזרה, בכל עת שיקרה איזשהו מקרה, השולל זכויותיך בדירה. על סמך הבטחה זו ומתוך ידיעה על מחירה הזול של הדירה, הסכמת לקדם את המו"מ לרכישת הדירה".

לדברי ילינק במכתב עורך הדין של שגיב אליו מיום 22.6.2008 בקש עורך הדין לראות את המסמכים שמכוחם נחתם ההסכם:

• "החומר שהוצג בפניו הניח את דעתו והוא אישר לך לחתום על ההסכם. לא היה דבר שאני ידעתי עליו באותו מועד שלא הובא לידיעת עורך הדין שלך. טענותיך בדבר הסתרת מידע אינן אמת ואתה יודע זאת היטב".

עוד רמז למעורבות של גורמים נוספים בפרויקט שכונת האולפנה:

• "כל הגורמים שהיו מעורבים בפרויקט למעט הישיבה, התנערו בדיעבד מאחריותם והותירו אותך לבדך מול הישיבה. הכל יודעים על מעורבותם של משרדי הממשלה השונים בפיתוחה של השכונה ועל הכספים הרבים שהשקיעו בתשתיות, המשרתות את השכונה. כאמור, כל הגופים, לרבות ההסתדרות הציונית, מתנערים כיום ממעורבותם, אך הם מעורבים בפרויקט עד צואר, וגם את זאת אתה יודע היטב".

ילינק טען עוד כי שגיב דרש פיצוי בשיעור העולה כמעט פי שלושה על הסכום ששילם בעת רכישת הדירה.

• "עורך הדין שלכם בעצמו, כמובן על דעתכם ובהסכמתכם, דרש עבורכם סכום נמוך בלמעלה מרבע מיליון שקל מהסכום שנדרש עבור משפחת אבודרהם. עורך הדין שלכם הוא שקבע את העיקרון, שהפיצוי המגיע לכם נמוך מזה המגיע לאבודרהם. ואכן, עיקרון זה נשמר לאורך כל הדרך עד הסיכום הסופי. ממועד קבלת דרישתכם הנ"ל התנהל משא-ומתן אורך ומתיש, שכלל פניה מטעמכם לכל גורם אפשרי שיכול להפעיל לחץ על הישיבה, לשלם לכם פיצויים מוגדלים ומופרזים. בסופו של דבר הושג בסוף ינואר 2013 סיכום סופי בין שלושת המשפחות ובין הישיבה, על סכום הפיצוי שישולם לכל אחת מהמשפחות. עורך הדין שלכם הודיע מפורשות, שגם אתם מסכימים להסדר ומצטרפים אליו, ויש על כך תיעוד בכתב. בהתאם לסיכום הוכנו שלושה הסכמים ובהתאם לאמור בהם הוכנו שלושה שיקים בנקאיים. כל אחד מהשיקים נועד לתשלום הפיצוי המלא המגיע לכל אחת משלושת המשפחות. במועד שנקבע לחתימה התייצבו שתי משפחות לחתימה על ההסכם ובמעמד החתימה קיבלו את מלוא הפיצוי עליו הוסכם. בהתאם לסיכום מראש עם עורך הדין שלכם, המתנתי בביתי שתבואו גם אתם לחתום על ההסכם ולקבל את כספכם. ההמתנה הייתה לשוא וחרף הסיכום המוקדם לא הגעתם לחתימה. מאוחר יותר הודיע לי עורך הדין שלכם שאתם חוזרים בכם מהסיכום שהושג".

לדבריו, הישיבה בבית אל דרשה מן המשפחות לברר את טענותיהם בדין תורה, אך הן סירבו לעשות זאת:

• "בית הדין הורה לכם להתייצב לפניו ולטעון טענותיכם כדי שיוכל לפסוק את סכום הפיצויים המגיעים לכם. גם למוצא זה סרבתכם עוד לפני השגת הסדר הפשרה וגם לאחריו. סרובכם זה בא לידי ביטוי אף בלשון חריפה ובוטה כלפי בית הדין והתמדתם בו חרף פניות חוזרות ונשנות. סרוב זה הוא תמוה, הן נוכח היותכם בני תורה והן נוכח הוראותיו המפורשות של ההסכם עליו חתמתם, אך רצונו של אדם – כבודו".

עוד הוסיף כי הישיבה מעולם לא התנערה מנכונותה לפצות אתכם וכי הויכוח לאורך כל הדרך היה על גובה הפיצוי ולא על כל שאלה אחרת.

• "לא למותר להזכיר שגובה הפיצוי עליו הוסכם אתכם הוא כמעט כפליים ממחיר הדירה (ליתר דיוק – 192% ממחיר הרכישה). זכותכם כמובן להלחם על כל שקל אך אנא, אל תהפכו את הויכוח הכספי לאיזשהו ויכוח עקרוני כביכול. מצבכם אינו שונה ממצבם של הרבה רוכשים, שרכשו דירות מאמנה או מניצנית או בנו את ביתם בבנייה עצמית בשטחים לא מוסדרים. אין חולק שמלאכה רבה לפנינו בהסדרת רישומם של מאות יחידות דיור בישוב. ואולם, מדובר בבעיה כללית ורחבה, הנובעת מתפישת עולם שנהגה ברחבי יו"ש משך שנים רבות. את המקרה הפרטי שלכם צריך לפתור ואתם יודעים היטב את הדרך הנכונה והראויה לעשות זאת, והיא לא עוברת במדיה הזאת".

בתשובה לדברים ציין שגיב כי מעניינת בעיניו העובדה שילינק שכח להזכיר שההסכם מול הישיבה הותנה בכך שלא אתבע את המדינה ומעורבים אחרים וכל המשתמע מכך.

"ודי ברמיזה למה שהתרחש מאחורי הקלעים", ציין. "לגופו של עניין", הוסיף, "בחרת להשתמש במכתבך בשיטות דמגוגיות על-מנת להכתים אותי כתאב בצע".

• "לדוגמא: כתבת שהוצע לי סכום של 192% מערך הדירה ששילמתי וזאת במכוון כדי להסתיר שערך דירה אינו נמדד על-פי ערכה הנומינלי ביום חתימת החוזה אלא על-פי שוויה בשוק ביום הריסת ביתי. ועל כן כשבועיים לפני הפינוי ובטרם התחיל המו"מ עם הישיבה הזמנתי שמאי מומחה מטעמי שיעריך את ערכה הריאלי וסירבתם לקבל שמאות זו. אני מניח שאת ביתך רכשת לפני 28 שנים בסכום של כמה עשרות אלפי שקלים, האם היום אתה תרצה למכרו בסכום של 192% מהסכום הראשוני? אבל כאמור –דמגוגיה. הצענו -שלושת המשפחות- הצעה למדידת עוגמת הנפש וההוצאות הנלוות מהריסת ביתנו ושיקומנו, על-פי המדדים שנקבעו בחוק ההינתקות של גוש קטיף אשר בעבורו פעל רבות ח"כ אורי אריאל למען 8000 המגורשים, ולכן הנוסחה שהצענו הייתה החזר ריאלי של ערך הבית, כאמור לעיל, בתוספת הסכומים שהיו אמורים להיקבע בהתאם לפיצויים שנקבעו בחוק ההינתקות - גם לזה אתם מסרבים".

עוד ציין כי ילינק התחמק ממתן תשובה לשאלה מדוע שמשפחת שגיב לא תקבל דירה אחת מתוך ה-30 שהמדינה בונה ומממנת ליד הכיכר עבור מגורשי גבעת האולפנה:

• "לגבי השמאות המוסכמת שהזכרת, (שהישיבה שילמה את מלוא ההוצאות...) אשר אתה מעיז להציגה כמוגזמת, למרות שידוע לך היטב שלא קיבלנו תשובות מהשמאי לחלק מהערותינו שלדעתנו היה משנה את קביעתה. אלא שגם מסביב לשמאות המוסכמת כאשר, אז אולי, היה אפשר לצמצם את המחלוקת בגין שווי הבית ושכבר לא יעמוד במחלוקת, הישיבה סירבה לשלם לנו את גובה השמאות כתשלום ראשון. כאשר הצענו שרק הדברים העומדים במחלוקת, קרי- עוגמת הנפש, העברות, הוצאות משפטיות וכל ההוצאות הנלוות להרס ביתנו, יועברו למישור המשפטי - אך, סירבתם לשלם את גובה השמאות לצמצום מצוקתנו. למעשה, דרשתם לקחת את מצוקתנו כעירבון לסיום דרישתנו הלגיטימיות, להמשך המו"מ לגבי הנושאים העומדים במחלוקת".

שגיב ציין כי הסירוב לגשת לדין התורה בבית הדין לממונות בבנימין, שהזימון אליו היה בדמות כתב תביעה שעליו היה חתום עו"ד ילינק, נועד להשתיק את המשא-ומתן לפיצוי ואת זכותן הלגיטימית של המשפחות לבירורים מול מוסדות המדינה. כך על-פי כתב התביעה שדרש מבית הדין לממונות "לאסור על הנתבעים לפנות לכל גורם אחר ו/או נוסף, לרבות רשויות שלטוניות כלשהן, בדרישה לפיצוי, מאחר שלדרישות אלה השלכה קשה על המשך פיתוח היישוב בית אל", כלשון כתב התביעה.

• "ואולי, מטרת התביעה של מוסדות הישיבה וייצוגם על ידך בבית הדין בפסגות נועדה, לשמש להוצאת כתב סירוב בניסיון לנדות ולהחרים אותנו ולפגוע בפרנסתנו, כפי שאתה מודה בעצמך באחת מההתכתבויות, במקביל לכל ההטרדות שעברנו, בניסיון לכפות עלינו הסכם לא הוגן".

עוד הוסיף כי טענתו של ילינק כי שגיב ידע מה הסטטוס של הקרקע שעליה נבנה הבית שקנה היא טענה שקרית:

• "מעניין להצביע על הכשל הלוגי בדבריך מאחר שנטען, שאתה לא ידעת מה מצב הקרקע ולכן לא מובן הנאמר, האם מדובר בדברים שאמרו בפני מנהלי "החברה לפיתוח" ואתה נכחת גם כן ושמעת אותם, ובכל זאת ערכת והחתמת אותי על החוזה עם הצהרותיו השקריות, או שאתה מביא את טענותיהם של מנהלי החברה אשר לא שמעת באוזניך שנאמרו לי אז? אם כן, למה אתה מאמין להם, כשההצהרות המקדימות בחוזה הרכישה, שקריות אחת לאחת?", תמה במכתבו.

• "כמו-כן, נא הראה לי בבקשה בחוזה הרכישה, ואפילו במקום אחד שכביכול ידעתי על כל הקומבינה של הרישומים הכוזבים והכפולים, שהיו בגבעת האולפנה וכפי שאתה גם ציינת שכל הגורמים במדינה, כולל ההסתדרות הציונית וככל הנראה גם המועצה, ובודאי שמוסדות הישיבה ידעו והיו מעורבים באותה קומבינה. במצב זה נא הסבר לי, איך אזרח קטן כמוני, המקבל מסמך רשמי יכול לדעת שמספר גורמים מעורבים להשגת והנפקת אישור כוזב, ונראה לי שגם טובי העו"ד לא יוכלו לדעת שמסמך רשמי המופק מגורם מהמדינה למעשה - כוזב.
  
  אך, בודאי ששני מנהלי "החברה לפיתוח" ידעו מה מתרחש מאחורי הקלעים וגם אתה כעורך דינם וכחבר בוועד ההנהלה ובוועדת תכנון ובנייה במועצה יכולת לדעת גם כן, מה מתרחש מאחורי הקלעים. והיה ידוע לך היטב, שלא ייתכן שההסתדרות הציונית תרשום זכויות בגבעת האולפנה באשר היא רושמת זכויות אלו אך ורק בתחום של שכונה א', ואת זאת אף גורם חוץ אינו יכול לדעת. ולצערנו, השנה למדנו אני ומשפחתי את כל הנושא הזה והעובדות, שנראה לי שגם רוב הציבור, כמוני, לא נחשף אליהם בשנים הקודמות.
  
  למרות החלטתנו הקודמת להצניע את מצוקתנו, איננו יכולים לעמוד מול אמירות של חצאי אמיתות, וכשהאחראים למצבנו ממשיכים את חייהם כאילו לא קרה כלום, ועוד ממשיכים לבקש לקבל את אמון הציבור כנציגי ציבור.
  
  ברור, ואני מסכים שהמחלוקת הינה לטובת פיצויים קבילים, והיה ניתן לסגור את הפערים, ובמיוחד בשונה מכל המקומות הלא מוסדרים שציינת, ובשונה מכל ההריסות במקומות אחרים, שהקבלנים נשאו בהיטל ההרס, כאן מוסדות הישיבה בהסכם הפינוי מרצון, שהם כפו עלי ועל משפחתי, קיבלו כספים אדירים ומופלגים.
  
  גם שיטת פיצויים חלופית של קבלת פיצויים באופן יחסי למה שמוסדות הישיבה קיבלו מהמדינה נתקלה בסירוב מוחלט. ועד היום, למרות בקשותינו החוזרות ונשנות, מוסדות הישיבה מסרבים להראות לנו את פרטי ההסכם שהם חתמו מול המדינה על-מנת שנקבל את חלקנו הלגיטימי, 1 מתוך 30, כפי שהיה בית אחד שלנו מתוך 30 שנהרסו.
  
  ושוב אנו קוראים מעל במה זו לכל מי שיכול להשפיע על מר חנוך פיוטרקובסקי להפסיק את העוול שנגרם לנו בעקבות הסתרת מידע חיוני והונאה חמורה, ועוד ממשיכים להתעמר בנו בניגוד לכל מוסר", לשון המכתב החריף".

בשבוע שעבר אישרה ועדת הכספים של הכנסת העברת 28 מיליון שקלים לטובת השלמת פרויקט בבית אל.

ל-News1 נודע כי בחוג בית שנערך בסוף השבוע טען חנוך פיוטרקובסקי כי רוב הסכום יועבר לידיה של הישיבה בבית אל. אחד מן הנוכחים במקום סיפר כי לדברי פיוטרקובסקי, יועברו 60% לידי הישיבה ו-40% הנותרים יועברו לידי המועצה בבית אל.

בתשובה לשאלת News1 השיב יו"ר ועדת הכספים, ח"כ ניסן סלומינסקי, כי לא ירד לעומקו של העניין בשאלה על מהות העברת הכספים, משום שמדובר בהחלטה שלטונית של הממשלה הקודמת.

לדבריו, ולדברי חברי הכנסת מיש עתיד החברים בוועדת הכספים, בשם עיקרון הרציפות השלטונית - אישרו את הבקשה מבלי לבחון אותה באופן מדוקדק.

לדברי דוברת 'יש עתיד', כפי שהוצג בוועדת כספים לחברי הכנסת, מדובר בסכום של 28 מיליון שקלים שהוחלט להעבירו על בסיס החלטה שהתקבלה בממשלה הקודמת בעקבות פינוי גבעת האולפנה.

"ועדת הכספים עוסקת באישור הסכומים הכוללים ואינה יורדת לרזולוציות של חלוקת הסכום. אנו מאמינים שיש לקיים הסכמים של ממשלות קודמות כחלק משמירה על רציפות שלטונית. עם זאת, נבחרנו כדי להביא לשינוי מדיניות קיימת וכך נמשיך לפעול בכנסת הנוכחית", לשון התגובה.

בשל התגברות הפרסומים נגד הישיבה הגבוהה בבית אל ולנוכח הבחירות המוניציפליות שיתקיימו בעוד שבוע ארגנו ביום רביעי שעבר כמה מבוגרי הישיבה בבית אל כינוס הסברה סגור.

"בכנס נסביר את עמדתה ודרכה של הישיבה בנושאים המדוברים ביישוב. למען כבוד התורה אנא בואו לשמוע ולהשמיע. העניין אינו מערכת הבחירות אלא הוצאת שם רע", כתבו מארגני הכינוס, ישי קרוב, דורון גלבוע, אריאל נויפלד ואיתמר ליברמן.

אל המקום הגיעו גם בני זוג תושבי שכונת האולפנה, אשר רכשו גם הם דירה מן הישיבה תוך מצג שווא שמדובר במגרש מאושר על-ידי ההסתדרות הציונית. השניים טענו בפני המארגנים כי הם מעוניינים לשמוע את עמדתה של הישיבה ביחס לטענות הללו אך גורשו בכפיה עוד בטרם הכינוס החל.

בשיחת טלפון טען דורון גלבוע, כי הוא אינו מדבר עם עיתונאים. גם שאר המארגנים סירבו להגיב. גלבוע עצמו, הגיב בתכתובת מייל פנימית בתוך בית אל למועמד של רשימה מתחרה לרשימת הישיבה, אשר תמך בגיא שגיב, וקרא לו לבלום את פיו. עוד הוסיף איום מרומז: "אם תרצה לפתוח את תיבת הפנדורה על ישרות, מידות ועוד ... אז עדכן ..."

המשך יבוא...