כך מחפשים גופות שנקברו במנהרה

לשיחות האלה ניתנה הקצאת זמן. למרות הסודיות, מתוך איסוף מידע באינטרנט, דרך הצהרות וראיונות במיוחד בצד הפלשתיני, מתבהרת לה תמונה על עמדת הפלשתינים. אולי היא איננה שלמה אבל ברורה וגם לא נראית כדיס-אינפורמציה. הרושם המתקבל הוא שבעמדה הפלשתינית אין מדובר על מתווה קלינטון. הפלשתינים לא קבלו עמדה זו "אז", בימי ערפאת, בימי קאמפ דיויד, בימי אוסלו "העליזים" וגם לא עכשיו. לפלשתינים יש להם סדר יום אחר לגמרי. בספרו "השלום החסר" כתב דניס רוס על עמדת ערפאת אז

ההנחה שישראל נלחמת בטרור מחד-גיסא אך משחררת מחבלים מאידך-גיסא - זה דבר והיפוכו. מצדם של הפלשתינים, ההנחה היא שהם חותרים לשלום מחד-גיסא, אבל מאידך-גיסא ממשיכים להאדיר ולהעלות על ראש שמחתם זה גם דבר והיפוכו. אין ספק שלגבי ישראל, שחרור הטרוריסטים הוא רוח נגדית בהרתעה של הטרוריסטים ואין ספק שלגבי הפלשתינים ההצלחה בסחיטת שחרור הטרוריסטים היא רוח גבית לעוד ועוד טרור, סחטנות ולחץ נגד ישראל.

בעקבות התקרית שבה נפצעו חמישה חיילי צה"ל בגבול רצועת עזה מפיצוץ מטען צד קוראים גורמים באופוזיציה להחזיר את השמירה הצבאית ליישובי עוטף עזה. בצה"ל מעריכים שמדובר היה במארב מתוכנן היטב.

מה היה קורה אילו? ההיסטוריה לא אוהבת את השאלה הזאת, מפני שלא ניתן להוכיח את התשובה. ולמרות זאת, אנחנו "חוטאים" בשאלה, מפני שהיא דוחקת בנו לבחון עמדות קיימות. במסגרת ההסתה נגד הימין, מעריצי רבין לא מפסיקים לנג'ס עם התשובה לשאלה הזאת, כדי שנדע מה החמצנו בגין הרצח המתועב.

שחרור מחבלים שטובלים בדמם מעורר, אומנם, פלצות בכולנו, אבל בסופו של דבר זהו אקט מחויב המציאות. אחרי ככלות הכל הוא נכפה על מדינת ישראל כתנאי להמשך שיחות השלום עם הפלשתינים.