העליון: בית השלום בחברון - בבעלות יהודית

"בית השלום" ("הבית החום") בחברון שייך לחברת טל בנייה והשקעות קרני שומרון. כך קובע (יום ג', 11.3.14) בית המשפט העליון, בדחותו את טענת המוכרים הפלשתינים לפיה ביטלו את מכירתו.

הבית, השוכן בין קריית ארבע לבין שכונת אברהם אבינו בחברון, נמכר בשנת 2004 לאיש הקש איוב יוסף עבד אל-קאדר ג'אבר, כדי להסתיר את העובדה שהרוכשים הם יהודים. המוכרים היו פאיז רג'בי ועבד אל-קאדר שאוור, תמורת 464,000 דינר ירדני. בו ביום חתם איוב על הסכם למכירת הבית לאסף נחמד, הנאמן מטעם חברת טל לביצוע העסקה.

איוב שילם 140,000 דינר מתוך התמורה לה התחייב. המוכרים טענו, כי ביטלו את ההסכם עם איוב מאחר שלא קיבל את אישורה הנדרש של הרשות הפלשתינית. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה טענה זו, וכעת דחה אותה גם בית המשפט העליון. השופטת דפנה ברק-ארז אומרת:

"קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בנוגע לשאלת ביטולו של הסכם הרכישה בהסכמה נטועות היטב בחומר הראיות ואינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. בחינת מכלול הראיות מעלה כי לא זו בלבד שהצדדים לא הסכימו על ביטולו של החוזה, אלא שהמערערים אף העידו בהתנהגותם על כך שהחוזה תקף".

אחת הראיות המרכזיות של המוכרים הייתה תצהיר בחתימתו של איוב ולפיו ההסכם בוטל. ואולם, ברק-ארז עומדת על כך שקבילותו מוטלת בספק (משום שנחתם בירדן), איוב לא הובא להיחקר עליו ותוכנו לקוני ואינו מסביר את נסיבות הביטול הנטען. עוד היא אומרת, כי בית המשפט המחוזי מצא שעדויותיהם של המוכרים לא היו אמינות, בעוד טל בנייה הציגה ראיות חיצוניות המוכיחות שההסכם שריר וקיים.

עוד אומרת ברק-ארז, כי שאלה היא האם צד יכול לטעון שהוטעה בחתימת הסכם אם לא נמסרה לו זהותו הלאומית או הדתית של הרוכש. אין צורך להכריע בשאלה זו במקרה הנדון, היא מציינת, שכן יש מקום להניח שהמוכרים ידעו שהרוכשים הם יהודים והעלימו עין מכך, ובכל מקרה - לא פעלו לביטול ההסכם כאשר נודע להם על כך.

לסיום קובעת ברק-ארז, כי טל טרם שילמה את מלוא התמורה, ולכן הבעלות בבניין תעבור אליה לאחר שתסיים את התשלומים. המוכרים חויבו בהוצאות בסך 30,000 שקל. הנשיא אשר גרוניס והשופט חנן מלצר הסכימו עם ברק-ארז. את המוכרים ייצגו עוה"ד סאמר ומנחם בלום, ואת טל - עוה"ד זאב שרף, שרון הל גלעד, ערן עוזרי ופיני דואק.