"שמואל דכנר היה הגורם המשחית והמושחת שאיחד את כל האנשים הטובים שיושבים כאן", אומר (יום ב', 28.4.14) סניגורו של הלל צ'רני, עו"ד גיורא אדרת, בטיעוניו לעונש במשפט הולילנד. לדבריו, דכנר הוא שגרם לפרשת השחיתות שהפרקליטות מבקשת לראות בה דגל, ולהטיל בגינה על צ'רני עונש חמור יותר משמוטל על רוצח. הוא ביקש להימנע מלגזור על צ'רני מאסר ממושך, ולרדת מהרף העליון שהוא 3.5 שנות מאסר.

"כסף לא מדבר אל צ'רני. איש צנוע שאין כמותו. כל חייו גר בדירה צנועה ונוסע ברכב יד שנייה משומש. כל חייו רק נותן לאחרים", תיאר אדרת את מרשו. "לבוא ולומר עליו 'רדיפת בצע'? צ'רני לא צריך כסף. משפחתו עשירה, היא הכניסה לפרויקט הזה 100 מיליון שקל שהביאו מחו"ל וקבורים היום באדמה, כי החברה עדיין חייבת לבעליה 85 מיליון שקל".

החזון של המשפחה היה להמשיך בישראל את החיים שנגדעו בשואה, המשיך אדרת, אך הוא נגוז והמילה "הולילנד" הפכה לבוז. "יש לו תחושה שהוא נושא על כתפיו את כל העול הזה, של משפחתו ושל כל מי שיושב באולם. עצם ההרשעה שלו, עצם אות הקין שנדבק למצחו - זו המכה הקשה ביותר לאיש הזה. העול הזה יותר קשה מעל עונש". לאיש אין מילה רעה לומר על צ'רני אלא רק מחמאות, טען. "אפילו דכנר כינה אותו 'חסיד אומות העולם', ואמר כאן שהוא לא חוזר בו במאומה".

"ההיקף אינו חזות הכל"

לטענת אדרת, נקודת המוצא לצורך גזר הדין צריכה להיות, שבהולילנד לא ניתן ליזמים דבר שלא הגיע להם, שכן לא נקבע בפסק הדין שניתנו הטבות כאלו. עוד ביקש לקבוע, כי הכסף שהעביר צ'רני לדכנר - לא עבר ממנו לעובדי ציבור, ולכן אין זה ברף העליון של עבירת השוחד אלא לקראת הרף התחתון. "היקף הכסף הוא נקודה לחומרא וכל השאר הוא לקולא", טען, "והיקף הכסף אינו חזות הכל".

על התרומות ליד שרה ולבית מלכה אמר אדרת כי הן ניתנו לאור היום, ואם אכן מדובר בשוחד - שוב אין זה ברף העליון. הוא גם תקף את העובדה שהמדינה אמרה שיש להקל יחסית עם אורי לופוליאנסקי ואפרים פיינר - אך דורשת להחמיר עם צ'רני על אותן תרומות עצמן. "משפחת צ'רני היא משפחה שתורמת. אולי פה הייתה טעות ולא היה צריך לתרום למוסדות הללו", הוסיף.

לדעת אדרת, על-פי הפסיקה יש לראות כמכלול אחד את כל האישומים בהם הורשע צ'רני, שכן מדובר באותו פרויקט ובאותה תקופה, ולא לחלק אותם לשורה של אירועים שבכל אחד מהם כמה עבירות כפי שעשתה התביעה. עוד טען, כי בשום מקרה קודם לא התקרבו העונשים לאלו שביקשה התביעה.


"לינץ' ציבורי"


אדרת חזר לחלקו של דכנר, אשר לטענתו הוא שיזם את השוחד והוא שהעניק אותו בפועל, בעוד צ'רני היה המממן. "אין טענה שהוא ביקש משהו ספציפי מאנשי הציבור, ובטח אין טענה שהוא קיבל", הוסיף. "זה לא נותן השוחד הקלאסי, שהוא היוזם והוא המושחת. הכספים שבהם הורשעו מקבלי שוחד, הם ממקורותיו של דכנר".

על עבירות הלבנת ההון אמר אדרת, כי הן היו נלוות ולא העיקריות בתיק. השופט דוד רוזן: "אתה אומר שזה לא עבירת השוחד הקלאסית ולא עבירת הלבנת ההון הקלאסית, אז מה אנחנו עושים פה". אדרת: "הנאשמים לא החליטו להסתיר כספים לצורך הלבנת הון, אלא לצורך מתן שוחד. לכן הענישה על הלבנת ההון לא צריכה להיות הדומיננטית". רוזן: "גם התביעה לא ביקשה לראות בזה אירוע מרכזי".

עוד ביקש אדרת להתחשב בעובדה, שבית המשפט בא להעניש בשנת 2014 על אירועים שהתרחשו בשנים 2005-2000 ובעיקר עד 2001. כן ביקש להתחשב בלינץ' הציבורי, כלשונו, שעבר צ'רני. הוא הצביע על הפסדי העתק שנגרמו לצ'רני בשל עצירת הפרויקט, טען שהוא לא הפיק טובת הנאה כלשהי מהעבירות בהן הורשע - ולפיכך לדבריו אין מקום לקנסות ולחילוט כפי שביקשה התביעה.