60 שנה אחרי השואה, יהודי אירופה והישראלים עומדים בפני בעיה חדשה-ישנה: האם אירופה נשאבת והולכת לתוך גל חמור של אנטישמיות מאז מלחמת העולם השנייה. סוגיה זו מובאת במאמר-מחקר שערך כתב ה'גרדיאן' הבריטי, ריצ'רד נלסון.
נלסון מדגיש את חדירת האנטישמיות לשורות הפוליטיקה. הוא מזכיר את התפטרותו המאולצת של חבר הפרלמנט הגרמני, זאת לאחר שאמר כי היהודים הם האחראים לזוועות הסובייטיות, ואת פיטוריו של מפקד צבא הכוחות הגרמניים - בשל הסכמתו לדברים אלה. נלסון מציין את דבריו של המלחין היווני, מיקיס תאודורקיס, שאמר כי היהודים הם שורש הרוע, ואת שריפת בית הספר היהודי בפריס.
דבריו אלה באים על-רקע הסקר של האיחוד האירופי של האזרחים באירופה, אשר העמיד את ישראל במקום הראשון מבין המדינות: כמי שמהווה איום על השלום - יותר מצפון קוריאה, יותר מאירן.
במאמרו התייחס כתב ה'גרידאן' לדבריו של השר נתן שרנסקי, אשר אמר כי "אנטישמיות הפכה להיות 'פוליטיקלי קורקט' באירופה", ולדבריו של ראש הממשלה, אריאל שרון, שהזהיר את הממשלות באירופה כי עליהן לעשות יותר למען המלחמה בתחייתה של השינאה האחראית לאנטישמיות באירופה. הוא תיאר את התפתחות האיסלאם באירופה כאיום על היהודים וביטל את ההאשמות כי ההתקפות על עזה והטנקים בג'נין - תרמו לצמיחת העויינות.
כתב הגרדיאן דואג להזכיר, את הראיון שנתן רה"מ, אריאל שרון, לסוכנות ידיעות מקוונת בנושאי האיחוד האירופי - EUpolitix.com, בו תיאר את האנטישמיות כתופעה צומחת - ולא חדשה. בשבוע שעבר התייחס שרון בדבריו לשני הפיגועים בבתי הכנסת באיסטנבול, כתוצאה ישירה של אנטישמיות, כך גם להצתת בית הספר היהודי בפריס ולסידרת ההתקפות על מטרות יהודיות באירופה.
עוד ציטט כתב ה'גרדיאן' במאמרו את דבריו של נשיא הקונגרס היהודי-אירופי, קובי בנטוב, שאמר כי "עברו 60 שנה מאז השואה ואנחנו שוב מהווים מטרה להתקפות ולאש. אנטישמיות צריכה להיות חלק מההיסטוריה של אירופה הישנה כעת, אך לצערנו היא נוכחת וחיה באירופה של היום".
בהמשך לדברים אלו, מעלה נלסון את הגדרתו של הפורום הישראלי לתיאום המאבק נגד אנטישמיות, שהוא קבוצה של גורמי מודיעין וחוץ, לאנטישמיות, וזאת בשלושה אופנים: קלאסי, חדש ומוסלמי. הפורום מעריך, כי שורשיה של הסכנה הגדולה ביותר הם באיסלאם ומספרם של המוסלמים באירופה גדל, כאשר חלקם מלבים את התקפות הטרור, האלימות ברחובות והשנאה הכללית כלפי היהודים.
האנטישמיות "החדשה" מוצגת כמטרידה ביותר בקרב מנהיגים יהודים, בשל היותה נובעת מהשפעתן של קבוצות כגון אקדמאים, פוליטיקאים ומדיה, במסווה של ביקורת על הכיבוש הישראלי "בשטחים".
נלסון מצטט גם את רוברט וויסטריך, ראש המרכז הבינלאומי לחקר אנטישמיות באוניברסיטה העברית, אשר אמר כי זכויות האדם משמשות ככיסוי בלבד לטענות הנ"ל. וויסטריך הסביר, כי בשמאל רואים נטייה להאמין, כביכול, כי ישנה קנוניה בעולם, אשר מקשרת בין יהודים ציונים לכסף, לארה"ב, לשליטה בעולם ולגלובליזציה.
"הרעיון שהיהודים הם מעצמת-על, אשר שולטת באמריקה, הוא רעיון קלאסי אשר נובע מאנטישמיות", אמר. הרעיון המרכזי והבעייתי אותו הוא מזכיר, הוא ההשוואה של ישראל למעשי הנאצים במלחמת העולם השניה, מה שמוצג בדרך כלל כפגיעה בזכויות האדם.
במאמר, מדגיש הכותב את העובדה, כי במהלך תהליך השלום בזמנו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, תמכה אירופה בישראל וכי האנטישמיות היתה "מוגבלת" במהלך אותו זמן.
דוגמאות לאנטישמיות שהובאו במאמר:
- בריטניה - בית כנסת באזור מנצ'סטר נפגע החודש כתוצאה מהצתה. בחודש אוגוסט, נרשמו מעשי ונדליזם בבית הקברות היהודי בפרסטוויץ'.
- גרמניה - בחודש שעבר רוססו כתובות נאציות על מצבות בבית הקברות.
- צרפת - החודש הוצת בית ספר יהודי בפריס. ביולי נבזז בית כנסת סנט-דניס, ספרי תפילה נקרעו וכתובות אנטישמיות כמו 'מוות ליהודים' נכתבו על קירותיו.
- איטליה - בחודש מרס רוססה כתובת גרפיטי על קירות משרדי תחנת הרדיו והטלוויזיה במילאנו, המצויים בבעלות המדינה, לאחר שעיתונאי יהודי מונה לדירקטור.
- אוסטריה - שני צעירים תקפו רב, שעשה דרכו מביתו לבית הכנסת בווינה.
- בלגיה - בחודש יוני ניסה אדם לפוצץ רכב טעון במיכלי גז בחזית בית כנסת, ובחודש אפריל 2002 היה אותו בית הכנסת מטרה לירי.
