"התיקון המונע מתן מעמד בישראל לפלשתינים, שהינם בני זוג של אזרחים ישראלים, הוא גזעני. התיקון פוגע בזכויות אדם חוקתיות ומנוגד לאמנות בינלאומיות. תשובת המדינה לעתירה חסרת כל בסיס עובדתי ונשענת על רטוריקת הפחדה". אלה עיקרי הסיכומים שהגישו לבג"צ האגודה לזכויות האזרח וארגון עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל - בסוף השבוע, בעתירות לביטולו של התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל, אשר נחקק בכנסת בסוף חודש יולי האחרון.

כזכור, תיקון זה מונע אפשרות של איחוד משפחות של אזרחים ישראלים עם בני זוג פלשתינים. הסיכומים נכתבו על-ידי עורכי הדין חסן ג'בארין וארנה כהן מעדאלה ושרון אברהם-ויס מהאגודה לזכויות האזרח. שתי עתירות אלה ועתירות אחרות באותו נושא, שהוגשו בידי חברי הכנסת זהבה גלאון, רומן ברונפמן, סיעת מרצ, 8 חברי כנסת ערבים וכמה פלשתינים שנפגעו מן התיקון לחוק, יידונו בפני הרכב נדיר של 13 משופטי בית המשפט העליון.

מהחלטתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, לקבוע הרכב כה נרחב, ניתן להסיק כי הוא 'אינו מרוצה' מהתיקון לחוק, שהעותרים טוענים שהינו גזעני ומפלה, וסביר כי בכוונתו של בית המשפט להצהיר על אי-חוקתיותו של חוק שחוקקה הכנסת, בפעם השישית מאז קום המדינה.

עדאלה והאגודה לזכויות האזרח מתייחסים בסיכומיהם לתשובת המדינה, ומציינים כי אין להצדיק את התיקון לחוק בנימוקי ביטחון, וכי המדינה מנסה להציג תמונת מצב מעוותת, המשתמשת ברטוריקה של הפחדה ומחוסרת כל ביסוס עובדתי. בנוסף לכך, טענו שני הארגונים, שהתיקון לחוק התקבל בכנסת מלכתחילה בהליך חקיקה בלתי ראוי, ובהסתמך על תשתית עובדתית מטעה ולוקה בחסר.

הם מבהירים, כי התיקון לחוק האזרחות, המונע התאזרחות ואף שהייה זמנית בישראל מבני זוג פלשתינים, הנשואים לישראלים, הינו גזעני בהיותו מגביל את חירותם האישית של האזרחים לבחור את בני זוגם, וזאת על-בסיס השייכות הלאומית של בני הזוג.

הסיכומים מבוססים על פסיקה ישראלית וזרה

הסיכומים נשענים על פסיקה רבה של בית המשפט העליון, המתייחסת להיקפן של זכויות היסוד, ומובאות בהם דוגמאות רבות מפסיקה זרה, במיוחד מדרום אפריקה, אירופה וארה"ב. שני הארגונים מדגישים, כי התיקון לחוק מגביל באופן בלתי מידתי את זכותם של אזרחים ישראלים לבחור להם בני זוג מתושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, ואף מפריד זוגות כאלה, אשר כבר הקימו משפחות בישראל, תוך שהוא מאלץ אותם לבחור בין שתי ברירות, ששתיהן מרות: הראשונה - להיפרד, והשניה - לעזוב את ישראל.

"דבר זה", טוענים העותרים, "מנוגד לאמנות בינלאומיות, אשר אוסרות במפורש לפגוע בחיי משפחה מטעמים מפלים או גזעניים, כמו במקרה זה". עוד נטען בסיכומים, כי החוק מפלה את האזרחים הערביים, שכן מרבית נישואיהם לבני זוג לא ישראלים הם לפלשתינים. הפליה תוצאתית זו, נאמר בסיכומים, מבוססת על רוח גזענית, ובכך חותר התיקון לחוק תחת עקרונות דמוקרטיים בסיסיים.

תשובת המדינה לעתירות מבוססת על "נימוק ביטחוני", אשר הושתת על תשתית עובדתית רעועה. לטענת העותרים, המדינה לא הביאה נתונים סטטיסטיים או אחרים, התומכים בטענתה, כאילו נשקפת סכנה ביטחונית ממשית מהתאזרחותם של בני זוג פלשתינים. בתשובת המדינה מצויין, כי ישנם 21 מקרים שבהם, לטענת הפרקליטות, היו מתאזרחים פלשתינים חשודים בתמיכה בפעולות טרור בישראל.

"מבלי להקל ראש אפילו במפגע אחד, שזרע הרס וחורבן בישראל", נאמר בסיכומים, "יש לבחון את התמונה בכללותה". על-פי נתוני מינהל האוכלוסין, אושרו בשנים האחרונות (1993-2002) 16,007 בקשות להתאזרחות של בני זוג פלשתינים. יוצא אפוא, ש-21 המקרים, שבהם מתאזרחים, שנכנסו להליך ההתאזרחות המדורג וקיבלו מעמד זמני בישראל, תמכו בפעילות טרור, מהווים 0.13% מכלל הבקשות שאושרו. נתון זה, מבהירים העותרים, אינו עולה בקנה אחד עם הרטוריקה הביטחונית החריפה של המדינה ואינו יכול להצדיק פגיעה גורפת וקשה בזכויות אדם בסיסיות, תוך הטלת רבב בציבור שלם.

המדינה נקבה רק בשמותיהם של 6 מתאזרחים שהפכו מחבלים

לטענת העותרים, המדינה לא הצליחה לנקוב אלא ב-6 שמות ספציפיים של מתאזרחים, כולם גברים, המייצגים את המקרים הקיצוניים והמסוכנים, וגם בין 6 אלה, לטענתם, אין ולו אחד, אשר גרם למותו או לפציעתו של אזרח בישראל. מבט כולל זה אינו יכול להצדיק את המצג, לפיו כל פלשתיני באשר הוא מהווה סכנה עתידית לביטחונם האישי של אזרחי המדינה. בתוך כך, מוטל כתם גם בציבור רחב של אזרחים ישראלים, אשר בחרו להם בני זוג מקרב תושבי השטחים.

הפרקליטות, מדגישים שני הארגונים, מבקשת להצדיק את התיקון לחוק בטענה, כי המדינה מתקשה לבחון כל בקשת התאזרחות באופן פרטני, וזאת בשל החשש ממעורבות אפשרית של המתאזרח בפעולות טרור. טענה זו אינה סבירה לנוכח העובדה, שבדיקות מסוג זה מתבצעות כעניין שבשגרה בתהליך אישור כניסתם של עשרות אלפי עובדים וסוחרים פלשתינים לישראל. כמו כן, טענה זו נשענת על נימוק גזעני, המתייחס לכל פלשתיני באשר הוא, כאל טרוריסט בפוטנציה.

בג"צ 7052/03 (עתירת עדאלה) ; בג"צ 8099/03 (עתירת האגודה לזכויות האזרח)