דני דנקנר ביקש לקדם את הפשרת קרקעות חברת תעשיות מלח, שכן החברה הייתה שותפה לרכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים בהתבסס על הפשרה זו - פותח השופט דוד רוזן (יום ג', 13.5.14) את גזר דינו של מי שהיה יו"ר תעשיוח מלח ובנק הפועלים. הוא מדגיש, כי דנקנר פעל מתוך מניע אחד ויחיד - בצע כסף.

"הנזק שנגרם לנאשם 12 הינו נזק גדול ורב. מדובר במי שנשא בתפקיד בכיר ונישא במשק הישראלי, וכיום הינו בבחינת 'שבר כלי' מבחינת מעמדו הכלכלי ויכולתו לזכות בתפקיד דומה, או אף פחות בבכירותו, מזה שנשא בעבר. הנאשם הינו דוגמה חיה למי שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", אומר רוזן. לפני כן הדגיש רוזן, כי דנקנר ניצל את מעמדו כדי להזרים כספי שוחד למאיר רבין, תוך הסוואת פעולותיו בחשבוניות כוזבות ותוך פעילות בלתי תקינה מול דירקטוריון החברה.

בעניינו של אלי שמחיוף אומר רוזן, כי הוא פעל רק מתוך חמדנות ובצע כסף, וכי העובדה שביצע גם הלבנת הון משליכה על חומרת מעשיו. לצד זאת, לא ניתן היה לקבוע שהוא סטה מן השורה לטובת יזמי הולילנד, ולא ברור כמה מן הכספים שקיבל מרבין הועברו בפועל ליהושע פולק.

רוזן ממשיך: "הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו הינה רבה. מדובר במי ששימש שליח ציבור נכבד, שזכה להכרה והוקרה בציבור שלו ובכלל הציבור בירושלים... נאשם 10 לא יוכל לשוב ולכהן כאיש ציבור - בגילו ובמעמדו יתקשה ביותר לפתוח חיים מקצועיים חדשים ולהתפרנס בכבוד. מדובר במי שמגיל צעיר יחסית, גיל 34, שירת בעיריית ירושליםץ זה היה עיסוקו, זה היה כל עולמו".

לצד זאת ציין רוזן, כי שמחיוף לא נטל אחריות על מעשיו, שמר על זכות השתיקה, וכאשר הוצגו לו הצ'קים שקיבל מרבין - כיזב לחוקריו על-פי כוחו. במקביל נקבע, כי העובדה שזוכה מחלק מן האישומים מהווה נסיבה מסוימת לקולא.