בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע (יום א', 30.11.03), כי למפעילת בריכת שחיה ישנה חובת זהירות תמידית כלפי מתרחצים בבריכה. מפעילת הבריכה לא יכולה לאפשר לפעוט לנוע או לשחות במי הבריכה, אף לא באזור המים הרדודים שלה, ללא פיקוח והשגחה צמודה של מבוגרים. אין די בסימון אזור המים העמוקים ובאזהרות בעל-פה של המציל, מאחר ואמצעים אלה אינם יעילים כלפי ילדים קטנים.
מאידך גיסא, קבע בית המשפט כי יש צורך בהשגחת מבוגר על קטין בשעת כניסתו למים, ואם אב אשר נמצא עם ילדו אינו עושה כן, הרי גם הוא אחראי לתוצאות מעשיו.
בית משפט חילק את האחריות לנזקיו של הפעוט שטבע, כך ש-2/3 מהאחריות מוטלת על מפעילת הבריכה ושליש מהאחריות מוטלת על האב.
בפני בית המשפט הובאה תביעתם של הקטין ליאור כליף, אביו ואימו, שהגישו תביעה לפיצויים נזיקיים כנגד קאנטרי קלאב "נופשונית" בחולון.
ביום האירוע, הגיע ליאור כליף, אז קטין בן 3.5 שנים, עם אימו, שניים מאחיו וילדים נוספים מקרובי משפחתו, לבריכת השחיה בקאנטרי קלאב "נופשונית" בחולון.
בשער הכניסה למועדון, פגשה החבורה את אבי המשפחה שהגיע למקום היישר ממקום עבודתו ונשאר עם הילדים, בעוד אם המשפחה שבה לביתה. האב נכנס עם ילדיו לשטח הבריכה הגדולה ומשם הלך למלתחות על-מנת להחליף את בגדיו, ואילו חבורת הילדים פנתה לעבר הבריכה.
מששב האב לשטח הבריכה לבוש בבגד ים, הבחין בהיעדרו של ליאור, בנו הקטן. במבט נוסף לעבר הבריכה, הבחין האב בהתקהלות על שפת הבריכה ובליאור כשהוא שרוע על המעקה באזור המים העמוקים, ואנשים סביבו מנשימים אותו ומבצעים בו ניסיונות החייאה.
לאב התברר, כי ליאור טבע במי הבריכה ונמשה ממנה כשהוא במצב קשה, כמעט ללא רוח חיים וללא דופק, וכשעור פניו מכחיל. ליאור הונשם על שפת הבריכה עד שהועבר לבית החולים וולפסון, מייד עם הגיע האמבולנס.
חייו של ליאור ניצלו בסופו של דבר, אך הנזק שנותר בגופו כתוצאה מהטביעה הוא רב ביותר. תפקודו המוחי והמוטורי נפגע באורח קשה ביותר ונקבעה לו נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 100%. כתוצאה מהפגיעה, אין הוא מסוגל - גם כיום כשהוא בן כ-18, לעמוד על רגליו או להניע בחופשיות את גפיו ויכולתו השכלית והקוגניטיבית, לרבות יכולתו לדבר ולתקשר עם סביבתו, פגומה ביותר.
התובעים האשימו, באמצעות עו"ד חוטר-ישי, את מפעילת הבריכה ועובדיה באחריות מלאה לנזקיו של ליאור. הנתבעת, שיוצגה על-ידי עו"ד ש. סביון, דחתה את טענות התובעים, בטענה כי מלוא האחריות מוטלת על ההורים ובמיוחד על אביו של ליאור שהיה אמור להשגיח על בנו.
השופט נסים ישעיה חילק את הדיון בתביעה לשני חלקים: ראשית, קויים דיון בשאלת האחריות, ואם יימצא כי מפעילי הבריכה אחראים לנזק, יימשך המשפט ויתקיימו דיונים בשאלת גובה הפיצויים.
השופט ישעיה קבע, כי ליאור לא היה עם אף "אדם מבוגר" בתוך הבריכה בעת שהחלה הטביעה. שלומי, אחיו הגדול שהיה אז בן 13.5 ואחיו או קרוביו האחרים, הקטנים יותר, שהיו באותה עת בבריכה, אינם יכולים להיחשב מבוגרים ואחראים דיים לצורך שמירה ופיקוח על הפעוטים הנכנסים למי הבריכה הגדולה.
לאור זאת, עצם קיומה של אפשרות כניסה לפעוט בן 3.5, למי הבריכה הגדולה והשהייה בה ללא פיקוחו של אדם מבוגר, מצביעה על נהלים לקויים והתנהגות בלתי תקינה של הנתבעת והעובדים.
העובדה שליאור טבע במים העמוקים, מבלי שאיש מהמצילים או הפקחים בבריכה יבחין בכך, מצביעה ביתר שאת על נהלי הפיקוח וההשגחה הלקויים שהיו קיימים בבריכה.
עדותו של המציל חיזקה את דעתו של בית המשפט באשר למחדליה של הנתבעת. הוא העיד, שכאשר ילדים קטנים נכנסים לבריכה הגדולה ללא משגיח מבוגר, הוא היה מאפשר להם להיכנס רק עד "הקו האדום" בבריכה הגדולה, ולא היה מסרב להכניס אותם. במקרה דנן, המציל אף לא ניגש לליאור מכיוון שליאור נכנס עם חבורת ילדים מבוגרים ממנו.
על המציל היה לצפות שילדים קטנים, על-אף שאומרים להם להישאר במים הרדודים, יתקרבו תוך כדי תנועות שחיה - וללא מודעות לסכנה האורבת להם - לאזור המים העמוקים, כפי שקרה בפועל במקרה זה.
לא יעלה על הדעת, לאפשר לפעוט לנוע או לשחות במי בריכה, אף לא באזור המים הרדודים שלה, ללא פיקוח והשגחה צמודה של מבוגרים, קבע השופט. אין די בסימון אזור המים העמוקים ובאזהרות בעל-פה של המציל. אמצעים אלה אינם יעילים כלפי ילדים קטנים.
קיומה של אפשרות הטביעה במי הבריכה וסוגו או אופיו של הנזק שנגרם לליאור כתוצאה מכך, היו צפויים לכל אדם סביר - ודאי לכל מפעיל בריכה ציבורית. הפעוט רשאי להניח, כי יש מי שדואג למנוע ממנו את סכנת הטביעה.
משלא דאגה הנתבעת ולא וידאה שפעוטות לא ישהו בפועל ובשום תנאי בבריכה הגדולה ללא ליווי מבוגרים, אם על-ידי הוצאתם מהבריכה ואם בדרך אפקטיבית אחרת, יצרה היא סיכון של ממש למתרחצים פעוטים, שאינם מסוג הסיכונים "הרגילים" שנתן לראותם "כחלק מהווית הבריכה".
מאידך גיסא, ליאור הגיע לבריכה בלווית אביו ואמו, כאשר האב היה למעשה המבוגר היחיד שליווה את בנו והיה אמור לפקח עליו.
לאור זאת, קבע בית המשפט כי האב נהג בחוסר אחריות וחוסר זהירות, שכן על-אף שידע כי מיומנותו של ליאור בשחיה אינה מספקת עדיין וכי לא ניתן להשאירו לבד בבריכה הגדולה, הוא נכנס למלתחה להחליף בגדיו, כל זאת, מבלי שיהא מבוגר אחר שיפקח עין על ליאור בתוך מי הבריכה.
בית המשפט קבע, כי חובת הזהירות על הנתבעת כמפעילת בריכה כלפי המתרחצים שבה, מוטלת עליה תמיד ואין אפשרות לפטור אותה מאחריות אף במקרה שאביו של ליאור פעל בחוסר אחריות, אם כי יש להתחשב ברשלנותו.
לאור כל האמור לעיל, חילק בית המשפט את אחריות האב ומפעילת הבריכה לנזקיו של ליאור, כך שמפעילת הבריכה אחראית ל-2/3 מהנזקים שנגרמו ואילו האב אחראי לשליש מהם.
משכך, המשפט יימשך והצדדים יביאו הוכחות באשר לגובה הפיצוי.
ת.א. 49/96 ליאור כליף ואח' נ' נופשונית בע"מ
______________
עו"ד מיכל אגסי הינה עורכת דין במשרד יגנס, טויסטר בירן ושות'.
