העליון מרחיב ההגנה לדיירי בתי אבות

חוזים בין בתי אבות לבין דייריהם הם חוזים צרכניים - עובדה המעניקה יתר הגנה לדיירים ומרחיבה את האפשרות לטעון שמדובר בעושק שלהם. כך קובע לראשונה (יום א', 21.9.14) בית המשפט העליון.

לדברי השופט חנן מלצר, להגדרה זו יש "השלכה לעניין המדיניות המשפטית הראויה בתחום זה, שאיננה חופפת, בהכרח, למדיניות המשפטית החלה על עסקות 'מסחריות' 'רגילות'. במה דברים אמורים? - החקיקה הצרכנית איננה ניטרלית. מטרתה היא להגן על הלקוח הצרכני. תכליתה הינה לצמצם את אי-ההוגנות הנובעת מחוסר השוויון הכלכלי והמקצועי, המובנה, שבין הספק ללקוח הצרכני.

"...הנה כי כן, 'דיני החוזים הכלליים מופעלים בצורה ליברלית יותר כאשר הרוכש הוא צרכן והצד האחר הוא עוסק מסחרי'. בתוך כך, נטייתו של בית המשפט להתערב בעסקות צרכניות תהיה, ככלל, גדולה יותר מנטייתו להתערב בעסקות שמקובל לראותן כ'מסחריות'. כך בפרט בכל הקשור למצבים של 'עושק צרכני', וזאת לנוכח כוונתו הברורה של המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי מפורש בלשון סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן - להרחיב, במידה ניכרת, את ההגנה על הצרכן".

מלצר ממשיך ומסביר את ההיבט המעשי: "משמעות הדבר היא כי ה'עושק', שיש בכוחו להביא לביטולה של העסקה מהסוג האמור איננו מתמצה רק בניצול 'מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו'... אלא שהוא עשוי לכלול גם: ניצול 'אי ידיעת השפה שבה נקשרת העסקה', ניצול 'בורותו' של הצרכן, כן: 'הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו'".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורם של בית האבות מלון עדן נהריה ובעליו, דני ומיקלוש שוורץ, על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לפסול צוואה בה העניקה להם דיירת 700,000 שקל. מלצר קבע, כי הצוואה - שנחתמה שלושה שבועות לאחר פטירת בעלה של הדיירת - הייתה עושק משום שלא תורגמה לגרמנית (שפת-האם שלה) ומשום שהיא הוחתמה עליה תוך ניצול מצוקתה הנפשית והגופנית.

על-פי הצוואה, העברת הכסף הייתה אמורה לבוא במקום תשלום עד סוף חייה של הדיירת - שהייתה אז בת 91 והלכה לעולמה זמן קצר לאחר מכן. מלצר מציין, כי על-פי תחשיביו של בית האבות עצמו, הסכום בו דובר היה גבוה ב-50% מזה שהיה גובה בנסיבות רגילות. בצוואה לא היה כל היגיון כלכלי, וברור שהמנוחה נאלצה לחתום עליו כתנאי להמשך מגוריה בבית האבות. ומלצר מסכם: "רק פתי יאמין כי חוזה שכזה, בנסיבות שכאלה, נחתם מתוך 'בחירה חופשית', במשמעות המשפטית של הדברים, ולכן מדובר בעושק במשמעותו ובנפקותו המשפטית".

מלצר אישר את פסיקת המחוזי, לפיה עדן ושוורץ יחזירו ליורשיה של המנוחה את הכסף שקיבלו מתוקף הצוואה, בניכוי 20,000 שקל - הסכום שהיה עליה לשלם עד פטירתה. הם גם חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. השופטים סלים ג'ובראן ועדנה ארבל הסכימו עם מלצר. את עדן ושוורץ ייצגו עוה"ד יעקב ריבנוביץ ואסף סמואל, ואת היורשים - יוסף ומרים קסל - ייצג עו"ד חנניה לוינגר.