סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ישעיהו שנלר, דחה על הסף (20.11.14) תביעה בסך 8 מיליון שהגישה חברת מאינד נגד משרד רואי החשבון קסלמן, שהיה המבקר החיצוני שלה.
מאינד, העוסק בפתרונות ממוחשבים לחיוב לקוחות ולמעקב אחרי השיחות איתם, הגישה את התביעה בעקבות הפסדים כבדים שנגרמו לה בהשקעה בסך 20.3 מיליון דולר בניירות ערך מסוג ARS (Auction Rate Securities), אשר ירדו לטמיון במשבר הכלכלי של 2008. מאינד טענה, כי קסלמן סיווג בצורה שגויה את ניירות הערך הללו במאזניה ולא התריע על כך שמדובר בהשקעה ספקולטיבית המנוגדת למדיניות ההשקעה שלה.
התביעה נגד קסלמן הוגשה לאחר שמאינד הגיעה להסכם פשרה בארה"ב עם בנק קרדיט סוויס, בו נוהל חשבונה ואשר ביצע לטענתה את ההשקעה, ולפיו שילם לה הבנק 18.9 מיליון דולר - 92% מהסכום שתבעה. קסלמן טען, כי האחריות להכנת הדוחות הכספיים הייתה של מנהלי מאינד, ובמקביל הגיש הודעת צד ג' נגד קרדיט סוויס, בנימוק שהסתמך על מצגים של הבנק. האחרון ביקש למחוק על הסף את התביעה, בנימוק שמאינד התחייבה בהסכם עימו להימנע מכל תביעה עתידית נגדו.
שנלר קבע, כי התחייבות זו של מאינד אכן מונעת ממנה את האפשרות להגיש תביעה נגד קסלמן, אשר משמעותה היא אפשרות שקרדיט סוויס יחויב בסכום נוסף - בעוד מאינד התחייבה שלא יהיו לה תביעות נוספות נגדו. לדברי שנלר, הגשת התביעה במצב זה היא חוסר תום לב מצידה של מאינד, וסותר את כוונת הצדדים בהסכם הפשרה ולפיו לא יהיו עוד הליכים ביניהם. אם מאינד סברה שההסכם עם הבנק אינו ממצה את זכויותיה, אומר שנלר, היה עליה להימנע מלהתחייב להימנע מתביעות נוספות נגד הבנק.
"אין לבנק סיבה להתפשר מצד אחד ולשלם מעל 90% מהנזק, אך מצד שני להמשיך ולהיות חשוף כנגד יתרת הנזק שלגביו התפשרה מאינד ולהיתבע בעתיד בהליך שננקט, כבמקרה דנן", אומר שנלר. עצם העובדה שמאינד לא עמדה על כך שההסכם יאפשר לה לתבוע את קסלמן, הוא מוסיף, אומרת דרשני. הגשת התביעה נגד קסלמן משמעותה שמבחינת מאינד הפיצוי לא מוצה, דבר היוצר מצג שווא שלה כלפי הבנק, אומר שנלר.
מאינד חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 לקרדיט סוויס. את מאינד ייצגו עוה"ד פרייליך ונפתליס; את קסלמן ייצגו עוה"ד ארדינסט, ויסמן ובר-אוריין; ואת קרדיט סוויס - עוה"ד ג'רמי בנימין ורועי פדל.
