חברת תוראב השקעות ופיתוח זכתה (יום ב', 1.12.14) במכרז של רשות מקרקעי ישראל, וקנתה מגרש בן 14.3 דונם באריאל, המיועד לבניית בנין משרדים עם קומות מסחריות. תוראב, המציעה היחידה, תשלם 1.65 מיליון שקל בדיוק, ועוד הוצאות פיתוח בכ-6.8 מיליון שקל.

עד כאן סיפור עסקי רגיל. אבל שימו לב למה שקרה במכרז: מחיר המינימום שקבעה רמ"י היה 1,650,704 שקל. תוראב הציעה 296 שקל מעל המינימום - וזכתה. המדובר בחברה מהישוב הבדואי בסמת-טבעון, ליד קריית טבעון.

איך ידעה תוראב להציע מחיר הגבוה רק ב-0.2 פרומיל(!) מהמינימום, ולאלהוציא כמעט שקל מיותר? האם לא חששה ממתחרה שיציע קצת יותר?

השאלה מחריפה לאור שתי עובדות נוספות. ראשית, מחיר המינימום היה נמוך מאוד, כי שמאי ממשלתי העריך את שווי המגרש ב-10.55 מיליון שקל. תוראב הייתה חייבת לכאורה לחשוש, שעוד מתחרים ינצלו את המחיר הנמוך ויגישו הצעות. לבסוף, כאמור, לא היו מתחרים, אבל היה מקום לחשוש או להעריך שיהיו.

שנית, המגרש נדיר. זה שלש שנים שלא נמכרו מגרשים למשרדים באריאל. ב-2011 נמכרו שני מגרשים כאלו, ולפני כן הייתה "בצורת" של שנים במכירת מגרשים ליעוד זה. אפשר היה לכאורה להעריך, שיהיה ביקוש גדול למגרש, מה גם שמדובר בישוב גדול, סמוך לקו הירוק, עם עסקים משגשגים.

צריך להצדיע לתוראב ולבעליה, שידעו לקלוע בול בדייקנות נדירה.