"בהתחשב ביכולותיו הגבוהות של אורי שטרית, קשה להאמין שהוא לא הבין את המגבלות שחלו על עיסוקים נוספים שלו", אומר (יום ד', 3.12.14) שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, בדיון בערעורו של שטרית במשפט הולילנד. סניגורו של שטרית, פרופ' קנת מן, השיב ששטרית לא קרא את המסמך ופעל לפי הבנה אחרת.

טענת הגנה מרכזית של שטרית היא, שסבר בטעות שמותר לו לבצע עבודות נוספות עבור שמואל דכנר. השופט ניל הנדל הקשה, מדוע שטרית לא קרא את המסמך. פוגלמן אמר, כי קשה להגיע למסקנה אחרת מזו של השופט דוד רוזן בנוגע למידת הבנתו של שטרית לגבי מגבלות אלו, וכי הצטברות המעשים יוצרת תמונה בעייתית.

השופט יצחק עמית הוסיף, כי קשה לו לקבל את האבחנה שעשה שטרית בין יזם לבין מנהל פרויקט וחשב שמותר לו לעבוד עבור דכנר. ואילו פוגלמן העיר, כי קשה לקבל את גירסתו של שטרית, לפיה 340,000 השקלים שנתן לו דכנר לכיסוי חובו לבנק הפועלים היו בגדר הלוואה. מן שב וטען, כי הממצאים מעידים על הלוואה אותה פרע שטרית כאשר מצבו הכלכלי אפשר זאת. לדברי פוגלמן, קשה גם להאמין שיורם שטרית – אחיו של אורי – קיבל 130,000 שקל מדכנר ללא מעורבותו של שטרית. מן השיב, כי שטרית אינו יודע מה התרחש בנושא זה. פוגלמן הגיב: "אין פה שום תסריט סביר אחר".

בנוגע לעבודות שביצע שטרית עבור דכנר, ואשר לפי פסק הדין לא היו ולא נבראו, אלא היוו רק כסות לשוחד, ציינו השופטים, כי הרשעתו של שטרית אינה מבוססת על דכנר אלא על ראיות רבות נוספות. מן השיב, כי חלק מן הפרויקטים היו אמיתיים, ובחלקם רימה דכנר את שטרית לחשוב שמדובר בעבודות אמת. פוגלמן הגיב, כי אם שטרית ידע שהוא מפר את ההוראות לגבי עבודות נוספות – יש פחות אפשרות להניח הנחות לטובתו.

"אורי נתפס ברשת. הוא היה צריך להיות יותר חכם. אבל לומר שהוא הבין שדכנר מעביר לו עבודות פיקטיביות – זה לא כך", טען מן. הוא גם תקף את רוזן, אשר מנע ממנו להביא ראיות בנוגע לדעתו של שטרית על הפרויקט – ולאחר מכן קבע ששטרית שינה את דעתו, ועל כך ביסס את גזר דינו (שבע שנות מאסר – החמור ביותר בפרשה) ש"לא יכול לעמוד". הוא ביקש מביהמ"ש העליון לקבוע עקרונית, כי כאשר לא הוכח מתן תמורה לשוחד – העונש יהיה מחצית ממקרה בו ניתנה תמורה.