התנועה למדינה יהודית, ארגון משפטי ישראלי, פנה לשרת התרבות והספורט לימור לבנת וביקש ממנה לגנות ולהסיר את החסות הרשמית שנותן המשרד למיצג שלדבריה פוגע ברגשות הדתיים ושומרי המסורת.

מחאת התנועה היא נגד מיצג וידאו של האומן גיל יפמן, המציג בתערוכה "כוחה של מילה" במכללת ספיר, גבר בלבוש מינימלי שמחופש לאישה, כשהוא לובש טלית על חלק גופו התחתון וקושר תפילין על החזה ולאורך כפות רגליו היחפות.

במכתב ששלח בא-כוח התנועה, עו"ד אורי ישראל פז, לשרה לבנת, הוא מציין כי חוק העונשין מאפשר לבית משפט לגזור שנת מאסר על ה"מפרסם פרסום שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים". לדבריו, תכלית החוק נועדה לאסור פגיעה ברגשות הדת. הוא הסביר כי עבירת פגיעה ברגשות דת כבר הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון כאחת העבירות הלגיטימיות שבקודקס הפלילי, אשר מגלמות את יחסיותה של הזכות לחופש הביטוי בשיטת המשפט הישראלית, וכבר נפסק כי הוראת חוק זו איננה קובעת עבירה תוצאתית, הדורשת פגיעה בפועל ברגשות דת, אלא שהיא "...מציבה דרישה להתנהגות, אשר יש בה פוטנציאל אוביקטיבי לפגיעה כזו...", בעוד שהמניע הסובייקטיבי של הנאשם איננו קובע.

במקרה הנדון, טוען פז, ניתן להחיל את מבחני הכרעת הדין של השופט המחוזי משה רביד, לפיהם: "האינטרס המגולם בעבירה, האוסרת פגיעה ברגשות הדת, הוא האינטרס של בני אותה הדת בכללותם, והפגיעה היא פגיעה ברוב או בחלק ניכר מהציבור להבדיל מפגיעה ברגשות דת של פרט זה או אחר".

התנועה מציינת בנימוקיה כי בית המשפט העליון הכיר בחשיבות ההגנה על רגשות בכלל, ועל רגשות דתיים בפרט, וכי בית המשפט העליון מייחס להגנה על רגשות חשיבות עצמאית, ואינו תופש אותה כתלויה בטענות אחרות.

בפנייה לשרה נאמר עוד כי כמעט בכל מוזאון לזכר השואה מוצגים תשמישי קדושה שחוללו בידי הנאצים ו"מדינה יהודית ודמוקרטית איננה רשאית לתמוך כלכלית במיצג פוגעני המזכיר לכולנו תקופות אפלות בהיסטוריה של עמנו".