"חסר-בית שחי בתנאי מחיה מחפירים, כבודו כאדם נפגע.
כך גם אדם רעב ללחם. לכן, יש לו זכות לדרוש מהמדינה מזון שיספיק לקיומו"; "בחברה כמו שלנו, אדם שהמדינה לא מעניקה לו כלים לדעת קרוא וכתוב, ואת פעולות החשבון הבסיסיות, כבודו נפגע".
את הדברים הללו לא השמיע יו"ר ההסתדרות עמיר פרץ, ולא חבר הכנסת רן כהן (מרצ), אלא נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק.
בדברים שנשא בכנס של העמותה למשפט ציבורי בישראל, שנערך בסוף השבוע בים המלח, ייחד ברק, ולא בפעם הראשונה, דברים לזכויות החברתיות ולמעמדן במשפט הישראלי. נראה כי בשנים האחרונות חל מהפך בגישתו של ברק כלפי הזכויות החברתיות, כלומר זכותו של הפרט לחינוך, בריאות ורווחה. בעוד שבעבר דחה ברק את הרעיון, כי זכויות אלה נהנות ממעמד משפטי בשיטת המשפט הישראלי, נראה כי כיום הוא נכון לקבל את הרעיון, ונכונות זו באה לידי ביטוי בפסיקה החדשה של בית המשפט העליון [[ראו קישור]].
עם זאת, ברק נותר מעורפל ביחס להיקף הראוי של ההגנה שיש להעניק לזכויות החברתיות - ולהיקף האחריות שיש להטיל על המדינה במימוש זכויות אלה. לדבריו, "צריך לקיים דיון ציבורי בשאלה איזו מדינה אנחנו. האם אנו רוצים לדאוג ל'קיום אנושי מינימלי', או ל'קיום אנושי ראוי'?".
