רב-פקד ערן מלכה, מהחשודים המרכזיים בפרשת רונאל פישר, היה אחראי בשנת 2004 להעברה בלתי חוקית של רכוש מנחקר לידי מתלונן. כך קובע (6.5.15) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, יעקב שינמן, אשר חייב את המשטרה לפצות את הנחקר ב-500,000 שקל על הרכוש שלא הוחזר לידיו עד היום.

אביחי חטב התלונן בנובמבר 2004 על שותפו, אורי סלמה, ובית המשפט הוציא צו חיפוש לדירתו של סלמה. החוקרים תפסו בדירה תכשיטים רבים, כלי עבודה, מכשיר מירס, חנוכיות, קופה רושמת ועוד חפצים רבים. סלמה טען בתביעתו ששווי התפוסים היה 3.4 מיליון שקל. התיק נגד סלמה נסגר באוקטובר 2006 בשל חוסר ראיות, אך כאשר ביקש לקבל בחזרה את הרכוש שנתפס - התברר שהמשטרה העבירה אותו לידי חטב. הלה מכר אותו לצד שלישי, וסלמה טען שהנזק הכולל שנגרם לו עמד על 5.6 מיליון שקל.

שינמן קובע: "באירועים המתוארים ואלו שיתוארו לעיל (והם רבים), אין שלב שלא ניתן למצוא בו התנהלות רשלנית או פגומה של המשטרה. כל אחד מהאירועים הנ"ל מעלה תהיות ותמיהות, ועל אחת כמה וכמה, כולם ביחד". המחדלים, הוא ממשיך, החלו בהחלטה בלתי חוקית של מלכה:

"ייתכן, כי מחדלי הנתבעת בתיק זה, החלו עוד קודם לחיפוש (שהיה ביום 7.12.04) כאשר כבר ביום 29.11.2004, יום לאחר הגשת התלונה במשטרה, בטרם ניתן צו חיפוש, בטרם בוצעו החיפושים וממילא בטרם עוכב ונחקר התובע, החליט רפ"ק ערן מלכה: 'לזמן את שני הצדדים אליך להסדר העניין והחזרת הציוד למתלונן בדחיפות'.

"כיצד ידע רפ"ק ערן מלכה, כבר בשלב זה, שייתפס ציוד בחיפוש, שהציוד לא שייך לתובע, אלא למתלונן, ומכוח איזו סמכות, החליט כי יש להשיב למתלונן את הציוד. על כך לא ניתנה תשובה הגיונית או מספקת ואולי כבר מכאן ניתן ללמוד ולהסיק, שהמשטרה בהנחית רפ"ק מלכה, החליטה שלא כדין ושלא בסמכות, להשיב את הציוד למתלונן בפרט שהחלטה שכזו התקבלה, עוד בטרם בוצעה חקירה או בדיקה כלשהי".

שינמן מדגיש: "למיטב הבנתי, טכניקה שכזו לא רק שאינה תואמת ואינה מעוגנת בדין, אלא שהיא אינה שכיחה במשטרת ישראל (כך אני מקווה) ובענייננו מדובר על אירוע נדיר וחריג. אך, גם אם יסתבר שזו 'דרך המלך' במשטרה, לפיה תפוס מוחזר למתלונן ללא צו שיפוטי (ובענייננו בניגוד לצו שהורה להחזיר את הרכוש התפוס מהמתלונן), הרי שמדובר בהליך לא תקין מכל היבט אפשרי, והמקרה דנא כ'אלף עדים דמי'".

עוד אומר שינמן, כי מלכה הבין מאוחר יותר שהצעד שנקט היה פסול, אך לא עשה דבר כדי להחזיר לסלמה את רכושו. כאשר נשאל על כך מלכה בעדותו בבית המשפט, הוא התחמק (כלשונו של שינמן) וטען שכבר לא שירת אז באותה יחידה ונראה שמחליפיו לא היו ערים למשמעות הדברים.

שינמן אומר, כי הדוח על הרכוש שנתפס היה חובבני ובלתי מפורט כנדרש; קיימות סתירות בתיעוד המשטרתי של חלק מהתפוסים ולגבי מה שנעשה בהם; המשטרה הפרה צו שיפוטי ברור שהורה לה להחזיר לסלמה את רכושו; המשטרה לא אמרה אמת כאשר טענה שהעבירה את הרכוש לחטב כפיקדון בלבד, והיא לא קיבלה ממנו ערובות שלא יעביר אותו הלאה (כפי שכאמור עשה בפועל); ובטיעוניה בפניו התעלמה המדינה מחזקת החפות ומכך שהתיק נגד סלמה נסגר, כאשר הדביקה לו כינויים פליליים.

לצד זאת, פסק שינמן לסלמה רק 10% מסכום תביעתו לאחר שהוכח, שבהליך הגירושין מאשתו הוא שיקר לגבי שוויו של אותו רכוש. שינמן קובע, בהסתמך על הליך הגירושין, שהשווי היה 1.9 מיליון שקל בלבד, וכי בנסיבות העניין - זכאי סלמה לפיצוי של רבע מסכום זה. המשטרה גם תשלם לסלמה הוצאות בסך 50,000 שקל. את סלמה ייצגו עוה"ד חדד יצחק ז'ילבר ודן אשכנזי, ואת המשטרה - עו"ד אריאל אררט.