אורנה פורת, זוכת פרס ישראל ומשחקניות ובימאיות התיאטרון הבולטות בישראל, הלכה לעולמה (יום ה', 6.8.15) כשהיא בת 91. מפעל חייה היה התיאטרון לילדים ונוער שייסדה על שמה.
פורת נולדה ב-6 ליוני, 1924 בגרמניה, למשפחה גרמנית לא-יהודית, בשם אירנה מולר. אביה היה קתולי ואמה פרוטסטנטית, אך היא גדלה כאתאיסטית. ב-1934 הצטרפה לנוער ההיטלראי כמו מרבית חבריה בני גילה, זאת על-אף מחאות הוריה.
פורת, שהתעניינה בתיאטרון מגיל צעיר, החלה ללמוד משחק בבית הספר לתיאטרון בעיר קלן מייד בתום לימודי התיכון שלה. בתקופה זו חלחלו לתועדתה זוועות הנאצים שאירעו במלחמת העולם השנייה, והיא החליטה שאין בכוונתה להישאר עוד בגרמניה. כאשר ביקשה להגר לרוסיה, רואיינה ידי קצין הצבא הבריטי מחיל הבריגדה היהודית, ששמו יוסף פרוטר. השניים התאהבו, ופורת שינתה את תוכניותיה להגר לרוסיה, ועברה להתגורר עמו בישראל, אז עיברתה את שמה. פורת הפכה לאוהבת ישראל מובהקת והתגיירה.
ב-1948, זמן קצר לאחר עלותה ארצה, הצטרפה פורת לתיאטרון הקאמרי, כשהשפה העברית טרם הייתה שגורה בפיה. היא ביצעה גם תפקידים במסגרת תיאטרון הבימה, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון באר שבע ותיאטראות בחו"ל. בין התפקידים הרבים היא שיחקה בהצגות ז'אן דארק, הנפש הטובה מסצ'ואן, מרי סטיוארט, "הלילה השנים-עשר, חתונת הדמים, היער, ביקור הגברת הזקנה, קוריולנוס, נשות טרויה, בית ברנרדה אלבה, הנהג של מיס דייזי, מירל'ה אפרת, שיינדלה ו-אחרון ימיה. היא שימשה גם כבמאית, בין היתר בהצגות אנה פרנק וז'אן דארק.
מלבד היותה שחקנית מוכרת, פורת הקימה וניהלה את התיאטרון לילדים שליד הקאמרי שפעל בשנים 1965-1970, ולאחר סגירתו הקימה ב-1970 תיאטרון לילדים ולנוער הנקרא על שמה, כאמור, ופועל עד היום, וכיהנה עד למותה כנשיאת התיאטרון. היא גם הייתה ממייסדי ארגון אסיטז' העולמי (המרכז לתיאטרון ילדים ונוער) והקימה את הסניף הישראלי של הארגון.
פורת היא כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת תשל"ט (1979), וכמו-כן זכתה בשלושה פרסי כינור דוד, בפרס ברנר, פרס רמח"ל לאמנות הבמה וזכתה בתוארי דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב. היא קיבלה עוד פרסים ועיטורים רבים מטעם מוסדות בארץ ובחו"ל.
