נתניה: פצוע קשה בפיגוע דקירה

בעיות המשילות בישראל, הן שמביאות לבעייתיות בפעילות צה"ל מול עזה. כך עולה (ב', 2.11.15) מדבריו של אלוף פיקוד דרום לשעבר, אלוף (מיל.) יום-טוב סמיה, בכינוס של המכוןלמחקרי ביטחון לאומי ומכללת ספיר.

קיץ 2014 בו התחולל מבצע צוק איתן היה תקופה קשה עבור אנשי הנגב המערבי. עם סיום המבצע חזרו החיים למסלולם השגרתי, אך האיומים ותחושת הסכנה נותרו בעינם. ברומטר ספיר הוא מדד חדש שבא להעריך את תחושת החוסן של תושבי אזור הנגב המערבי המתגוררים עד שבעה ק"מ מהגבול עם רצועת עזה. המדד פותח במסגרת קורס ייעודי לנושא במכללת ספיר, וכולל סקר דעת קהל משולב עם ממצאי עבודות חקר בנושאים רלוונטיים.

שלושה בני אדם נדקרו על-ידי מחבל במרכז ראשון לציון. פיגוע הדקירה אירע אחר-הצהריים סמוך לתחנה המרכזית הישנה בראשון לציון.

וד דקירה ועוד דריסה ועוד אבנים, הם אינם נחים לרגע. ונראה שהאבן, קולפן התפוח או הסכין הם כלי המשחית המטילים היום פחד ברחובות. האבנים החלו כבר באינתיפאדה הראשונה, אבל לא התקבלו במערכת הביטחון ככלי נשק קטלני, והיחס למיידים היה סלחני ביותר. כלי נשק זה קל להשגה, נוח למשתמש ומפיל חללים רבים בצד השני. הוא כה מטיל מורא, עד שבעטיו חדלו ישראלים להגיע לישובים ביו"ש. גל הירש למשל נזקק לשנה כדי להתאושש מפגיעת אבן בראשו ליד ביר-זית. אדל ביטון הקטנה שנקברה לפני חודשים מספר, השיבה נשמתה לאחר שנפגעה מאבן בראשה ומצבה התדרדר, כך אלכסנדר לבלוביץ בערב ראש השנה, ועוד רבים שמצאו את מותם לאחר שאבנים נזרקו על הרכב בו נסעו והנהג איבד את השליטה והתהפך. בדרך כלל המיידים אינם נלכדים, כי קשה ללכוד אותם. עד שהחיילים מתפנים לדלוק, המיידה כבר מזמן במקום אחר.

העיתונאי מוחמד דראגמה, המסקר יום-יום את אזור שכם עבור העיתון הפלשתיני אל איום, פנה בסוף השבוע האחרון לציבור הפלשתיני לצאת נגד תופעת הסכינאות. הוא קורא במיוחד לנוער הפלשתיני לא לקטול את חייו ולהתנער מתופעות הסכינאות הקוטלות חיים ללא רחם.