צד שלישי יכול באופן תיאורטי לדרוש שרשות ציבורית תשתחרר מחוזה עם גורם עסקי, אם כי אין פסיקה בנושא. כך סבורה (יום ה', 26.11.15) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, אשר דיברה בהשתלמות של מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין.

ברק-ארז העירה, כי ביטול הפרטת בתי הסוהר אינה מוכיחה בצורה מוחלטת שגורם ציבורי יכול להביא לביטול חוזה. זאת, משום שהעתירה (אותה קיבל בג"ץ) הייתה נגד חוקתיות החוק להקמת בתי סוהר פרטיים, ולאור זאת נטען שעצם החוזה (עם אפריקה-ישראל - א.ל) היה ממילא בלתי חוקתי ובטל. אותו עיקרון בא לידי ביטוי בכך שצד שלישי יכול לעתור נגד מכרז ציבורי, הוסיפה ברק-ארז. הדבר מביא לידי ביטוי את העיקרון לפיו התקשרויות של רשות מינהלית אינן מסחריות בלבד, אלא נושאות אופי דואלי בשל משמעותן הציבורית.

ברק-ארז ציינה, כי כמעט ואין פסיקה מחייבת של בית המשפט העליון בנוגע ל"הלכת ההשתחררות" לפיה המדינה יכולה להשתחרר מחוזים בלתי תקינים. זאת, בין היתר, משום שבחוזים רבים נקבעים מראש תנאי ההשתחררות, ובמקרים אחרים מגיעים הצדדים לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. לדעתה, המגמה בפסיקה היא להעניק במקרים אלו פיצוי בגין חסרון הכיס ולא פיצוי קיום, אם כי עדיין יש להמתין לפסק הדין המחייב שיאמר זאת בבירור.

בדרך אגב אמרה ברק-ארז, כי מעולם לא הבינה מדוע יש כל כך הרבה חוזים של עיריות שאינם נעשים בהתאם לסעיף 203 לפקודת העיריות. "מה, עוד לא למדנו? טוב, כל אחד יתן את התשובה", הוסיפה.