כל אימת שעו"ד יוסי שגב מאומת ומעומת עם עובדות המוכיחות את טענת המאשימה (המדינה - ח'מ'), הוא אינו מספק הסברים מספקים אלא חוזר על סיסמאותיו ופלפוליו, תוך ניסיונות הסטת ההליך (הפלילי) מליבת הבירור העובדתי אל דרכים צדדיות. אל מול הערפל והעשן שמפזר שגב עומדים כמגדלור מאות המסמכים מזמן אמת הזועקים את האמת הניצחת מעל דפיהם - כי שגב ומשרדו היו באי-כוחה של ליז הרדי המנוחה במלוא מובן המילה ללא כל הסתייגות, וכי היא זו אשר שילמה להם את התקבול, נשוא הדיווח", בלשון קשה זו תוקפת רשות המיסים את עו"ד יוסי שגב בסיכומים שהגישה אתמול (ב') לשופטת יעל פרדלסקי מבית המשפט השלום בת"א, בתיק הפלילי שהיא מנהלת נגד שגב מזה כארבע שנים.

משפטו של שגב הוא אחד המשפטים הפליליים המסקרנים ביותר שניהלה רשות המיסים מאז ומעולם. מצד אחד של המתרס ניצבת הרשות ועורכי הדין מטעמה שמייצגים את הציבור הרחב; מהצד השני ניצב שגב, אחד מעוה"ד העשירים והמקושרים במדינה, איש מקורי וייחודי שבנה עצמו במו ידיו ואשר אינו יודע מורא. שגב מואשם כי בדרכים פתלתלות הוא התחמק מתשלום מע"מ למדינה בסך של 2.8 מיליון שקל.

לדברי רשות המיסים, שגב קיבל שכר טירחה בסך כ-15.6 מיליון שקל עבור הייצוג המשפטי שהעניק לליז הרדי, בתו של המיליארדר שאול אייזנברג המנוח המתגוררת בישראל, בהליכי הסכסוך על עיזבון האב. אולם לטענת המדינה, כדי להתחמק מתשלום מע"מ בסך 2.8 מיליון שקל, שגב הציג בפני רשויות מע"מ מצג כוזב, כאילו נתן את השירות המשפטי ללאה אייזנברג, אימה של הרדי, שהינה תושבת חוץ, ולפיכך השירות שניתן לה אינו חייב במס.

כל אורך המשפט טוען שגב כי התנהגותו הייתה תמימה, ודאי שאינה פלילית, ושהיא מתמצה בפרשנות לגיטימית של חוקי המס. כן טוען שגב כי עצם העמדתו לדין על-ידי רשות המיסים/המדינה בפרשה מהווה רדיפה אישית שלו ואין לה בסיס אמיתי. כך, למשל, בעדותו במשפטו במארס 2012 אמר שגב כי: "ישבתי וקראתי את כל פסקי הדין, גם בפלילי וגם באזרחי, וגיליתי שאין פסק דין פלילי אחד שהוגש בו כתב אישום על דיווח מהסוג שעשיתי", טען. שגב ציין עוד כי גדולי עורכי הדין בארץ, "כמו עו"ד תוסיה-כהן ועו"ד צבי אגמון", דיווחו על מתן שירות לתושב חוץ, למרות שהשירות ניתן לתושב ישראל, אך לא הוגש נגדם כתב אישום אלא התנהלו הליכים אזרחיים בלבד".

"גוף אחד"

בסיכומים שהגישה, תוקפת רשות המיסים בנחרצות את שגב וטוענת כי הוא מנסה לזרות חול בעיני ביהמ"ש. "המדינה מבקשת מביהמ"ש לדחות מכול וכול את ניסיונותיה של ההגנה לשוות נופך תמים והמתמצה בפרשנות לגיטימית של חוקי המס, ולתרגם את מלוא הראיות שהובאו לפתחו של ביהמ"ש לפירוש היחידי המתקבל על הדעת והוא כי שגב ומשרדו ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום".

את סיכומיה המתשרעים על-פני כ-700 עמודים! - פותחת רשות המיסים בציטוט דווקא מדברים שאמר שגב, הנאשם, בעדותו, לפיהם "את החשיבות אני רואה בראיית התיק בכללותו ולא בפרטים הקטנים, אבל את הרמאים אני תופס בירידה לפרטים הקטנים". בכך מדגישה הרשות לשופטת את הצורך לרדת לפרטים הקטנים ולראיות בתיק.

לפי כתב האישום, מיד לאחר מותו של אייזנברג האב, שכרה בתו, הרדי, את שירותי משרדו של שגב כדי שייצג אותה בסכסוך הירושה על עיזבון אביה, ואילו אמה, לאה אייזנברג, יוצגה בידי עוה"ד יעקב וינרוט וגיל אוריון (האחרון עבד באותה תקופה במשרד וינרוט). לפי האישום, וינרוט ושגב סיכמו כי הרדי תפעל בחזית אחת עם האם לאה בתקיפת צוואת האב, אך מדובר היה בייצוג נפרד.

עוה"ד ינרוט ואוריון אף העידו מטעם התביעה במשפטו של שגב. כאשר חקר שגב את עו"ד אוריון על דוכן העדים, הוא ביקש מאוריון לאשר כי בתקופה הרלוונטית היה שיתוף פעולה בין משרד שגב למשרד וינרוט, והוא היה כזה "שהצדדים פעלו כגוף אחד"; אוריון ענה: "אני חושב שהיה שיתוף פעולה, אני לא יודע אם המונח 'גוף אחד' הוא נכון, אבל בוודאי שהיה שיתוף פעולה בין המשרדים". לדברי שגב, הדברים הללו של עו"ד אוריון מחזקים את טענתו, כי השירות שנתן להרדי שירת ישירות גם את האם, לאה אייזנברג.

ברית אסטרטגית

בסיכומיה טוענת רשות המיסים כי העדויות של וינרוט ואוריון במשפט מחזקות את התזה שלה, לפיה שגב ייצג לבדו את הרדי, ואילו משרד וינרוט ייצג לבדו את האם. לדברי הרשות, גם אם להרדי ולאמה היו אינטרסים משותפים או קו טיעון קרוב, אין הדבר הופך את שגב למיצג של האם. הרשות טוענת כי גם אם היה שיתוף פעולה בין שגב לוינרוט או בין לקוחותיהם, הדבר לא הופך את שגב לעורך דין של האם לאה, לקוחתם של עוה"ד וינרוט ואוריון. "העדות של אוריון מתיישבת עם מוצגים כתובים מזמן אמת ועדויות של עדים אחרים, ולפיה לא היה פה ייצוג ושירות ישיר של עו"ד שגב ללאה אייזנברג", נטען.

הרשות גם מתייחסת בסיכומים ל"ברית האסטרטגית" שאליה הגיעו הבת והאם, הרדי ואייזנברג, בנוגע לקרב הירושה מול ארווין אייזנברג, אחיה של הרדי. "הברית הבטיחה את נתחה של הרדי בעיזבון, בכך שבכל מקרה היא תקבל 5% מסך כל הנכסים, כמו גם שיפוי הוצאותיה המשפטיות, ותוך הנחה כי חלקים מהרכוש שיעברו לאם ולא יגיעו לארווין, ישובו אליה בערוב ימי של האם; וללאה הבטיחה ברית אסטרטגית במאבק הירושה.

רשות המיסים הבהירה כי היא אינה חולקת על כך כי ללאה אייזנברג צמחה טובת הנאה כלכלית דרמטית משיתוף הפעולה עם בתה, וכי במבחן התוצאה מצבה השתפר פלאים, וכי חלק מהסיבות לשיפור עמדתה הוא אותו שיתוף פעולה. עם זאת, המדינה דוחה מכל וכל את טענת שגב, לפיה טובת ההנאה שצמחה לאייזנברג - דהיינו הגדלת נתחה בכספי העזבון - נבעה בעקבות שירות ישיר אותו סיפקו לה שגב ומשרדו, "הוכח מעל לכל ספק סביר כי לשגב ומשרדו לא הייתה כל זכות עמידה אל מול לאה אייזנברג בצורה עצמונית, וכי כל הפעולות שבוצעו על-ידי שגב ומשרדו וכל השירותים שניתנו - ניתנו להרדי ולא ללאה אייזנברג. לאה הייתה, לכל היותר, הנהנית האגבית מהשירות אותו סיפק שגב להרדי".