עו"ד דני זילברשלג יושעה ל-30 חודשים החל מ-22.5.16, בשל גניבת כספי לקוח בשנת 2000. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, דחה (יום ד', 8.6.16) את בקשתו של זילברשלג לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים.
זילברשלג ייצג בשנת 2000 את מאיר פלד במו"מ לרכישת חנות, ופלד הפקיד בידיו למעלה מ-100,000 שקל לצורך רכישתה. אולם ביוני 2000 הודיע לו זילברשלג, כי הוא מעכב בידיו סכום זה לצורך תשלום שכרו. בשנת 2007 הגיש פלד תביעה אזרחית נגד זילברשלג, אשר חויב באוקטובר 2009 להחזיר לו 110,000 שקל ועוד הוצאות של 10,000 שקל. בפברואר 2011 הוסכם בפשרה בבית המשפט העליון, בעקבות ערעורו של זילברשלג, שהוא ישלם לפלד 110,000 שקל.
ועדת האתיקה במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין הגישה את הקובלנה המשמעתית נגד זילברשלג באוקטובר 2012, בית הדין במחוז תל אביב הרשיע אותו בשליחת יד בכספי פיקדון וביולי 2015 גזר עליו שישה חודשי השעיה. בנובמבר 2015 דחה בית הדין המשמעתי הארצי את ערעורו של זילברשלג והחמיר את עונשו של זילברשלג ל-30 חודשי השעיה בפועל. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט אמנון כהן) דחה את ערעורו של זילברשלג.
רובינשטיין אומר, כי אין עילה לדון בגלגול רביעי בעניינו של זילברשלג. "מטרת ההליך המשמעתי היא שמירה על רמת המקצוע ועל האמון שרוחש ציבור הלקוחות לעורכי הדין. בתי הדין המשמעתיים הם המופקדים על שמירת כללי האתיקה של עורכי הדין", מדגיש רובינשטיין. "ככלל על בית המשפט לעודד את פסיקתם של בתי הדין המשמעתיים, כי הם הם האמונים על איכות המקצוע וכבודו".
עוד קובע רובינשטיין, כי אין קשר בין ההליכים המשמעתיים לבין הליכים אחרים. לכן, העובדה שבית המשפט העליון קבע בהליך האזרחי בין זילברשלג לבין פלד, שהתשלום מהווה סילוק סופי של כל הטענות ההדדיות - אין בה כדי למנוע מהלשכה לבצע את מלאכתה בתחום האתי. לבסוף שב רובינשטיין ומדגיש את חומרתה של עבירת שליחת היד: "עבירה מעין זו היא, כפי שנאמר, בליבת המקצוע, והריהי בחינת כריתת הגזע עליו בנוי המקצוע, שכל כולו אמון הלקוחות. בהפקידם כמוסות-ליבם וענייני ממונם בידי עורך דינם". את זילברשלג ייצג עו"ד אהרון פרום.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
