שופט בית המשפט העליון, אורי שהם, דוחה את הטענה לפיה כאשר מאשרים שופטי בג"ץ הריסת בתי מחבלים - הם עלולים לפעול נגד מצפונם. שהם מצטרף לעמדת הרוב, בראשותה של הנשיאה מרים נאור, ולפיה אין מקום לסטות מההלכה המחייבת המתירה הריסת בתים בהתקיים תנאים מסוימים.

שהם דחה (יום ג', 14.6.16) עתירה נגד הריסת בתיהם (במחנה קלנדיה) של המחבלים ענאן מחמד צאלח חמאד ועיסא יאסין יוסף עסאף, אשר השתתפו בדצמבר 2015 ברצח הרב ראובן בירמכר ועופר בן-ארי ליד שער שכם בירושלים. לדעת שהם, אין מקום לדון מחדש בהלכה העקרונית שאישרה הריסת בתים, דיון שמשמעותו הפיכתו של בג"ץ מ"בית משפט" ל"בית שופטים". הוא מוסיף:

"ארשה לעצמי להוסיף, בהקשר זה, מספר מילים, לאור הטענה הנשמעת לעיתים, כי שומא על שופטיו של בית משפט זה לפסוק בהתאם לצו מצפונם, בדונם בעתירות שעניינן הריסות בתים, ושלא לראות עצמם מחויבים להלכות שנקבעו בבית המשפט, בסוגיה הרגישה שלפנינו.

"ראשית, גלומה בטענה זו הנחה שאין לה בסיס לפיה מי שמיישמים את ההלכה הפסוקה בנושא הנדון, אינם פועלים לפי מיטב הבנתם ושיקול דעתם אלא נגררים לפסיקה שאינה משקפת, בהכרח, את עמדתם, בבחינת 'מצות אנשים מלומדה'.

"שנית, אינני סבור כי יש שחר לטענה כי בסוגיה הספציפית שלפנינו צריכים השופטים להתנער מפסיקתו העקרונית של בית
משפט זה, להבדיל ממקרים אחרים, וזאת לאור משמעותם הקשה של צווי ההריסה המופנים, לעיתים קרובות, כלפי אנשים בלתי מעורבים. ניתן להעלות על הדעת נושאים רגישים, חשובים וקשים לא פחות, שגם בהם רואים עצמם השופטים מחויבים להלכות
שנקבעו בבית משפט זה, כל עוד לא שונו בדרך הראויה והמקובלת. כאשר כל שופט מביע את דעתו ומכריע בניגוד להלכה הפסוקה, הופך בית המשפט ל'בית שופטים', שבו כל שופט פועל לעצמו, ואין צריך לומר כי מדובר במצב בלתי רצוי".

השופט חנן מלצר הסכים עם שהם. השופטת ענת ברון - המשתייכת (עם השופטים מני מזוז ועוזי פוגלמן) למיעוט הסבור שיש לדון מחדש באופן עקרוני בסוגיה - הצטרפה הפעם לדחיית העתירה. לדבריה, משפחתו של עסאף הייתה אמורה לדעת מראש על מעשיו ולמנוע אותם, ואילו בעניינו של חמאד מדובר בבית בו התגורר לבדו ולכן הריסתו לא תפגע בחפים מפשע. את משפחות המחבלים ייצגו עוה"ד לאה צמל ואנדרה רוזנטל, ואת המדינה - עו"ד אבינעם סגל-אלעד.