שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, מיכל ברנט, שגתה בצורה קשה בטיפולה בשתי עתירות אסירים. באופן נדיר מאוד, התערב בית המשפט העליון ובשני המקרים הורה לברנט לדון מחדש בעתירות והפעם - בצורה תקינה. שתי ההחלטות התקבלו בתוך ארבעה ימים.

ההחלטה הראשונה נגעה לאדיר מלול, אשר עתר נגד הפרדתו והחזקתו בצינוק מזה חודשיים. ברנט דחתה את העתירה, אך שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, מצא (12.8.16) שהיא פעלה בניגוד לחוק בכך שדנה בעתירה בהיעדרו של מלול. סולברג מזכיר, כי התקנות קובעות במפורש שכל עתירת אסיר תישמע במעמד האסיר ובא-כוחו, ולכן הורה לה לדון בה מחדש.

ההחלטה השנייה נגעה למשה בן-משה, עציר הסובל מגידול בראשו, אשר ביקש לשפר את תנאי כליאתו. בן-משה טען, כי התנאים הנוכחיים - העדר חלון בתאו והעדר אסלה בשירותים שבתא - אינם מתאימים למצב בריאותו ומסכנים אותו. ברנט דחתה את העתירה בנימוק שבית המשפט העליון כבר קבע, כי לשירות בתי הסוהר יש יכולת לטפל בבן-משה.

השופט מני מזוז אומר (יום ב', 15.8.16), כי החלטתו של העליון נגעה לעצם מעצרו של בן-משה ולא לתנאים בהם יוחזק. באותו תיק דן סולברג בשאלה האם לנוכח מצבו של בן-משה ניתן לעצור אותו עד תום ההליכים ומסקנתו הייתה חיובית. מזוז מוסיף:

"לעומת זאת, העתירה מושא הבקשה עניינה בתנאי המעצר הספציפיים של המבקש - סוגיית החלון בתא המעצר, העדרה של אסלה בתא השירותים וכו'. וזאת בהינתן הקביעה לפיה אין מניעה רפואית להחזיק את המבקש במעצר בכלל. תנאים אלה לא נבחנו במסגרת ההחלטות הנ"ל, שההתייחסות בהן למצבו הרפואי הייתה כאמור על-רקע שאלת החזקתו במעצר בכלל, והיה מקום לבחנן במסגרת העתירה". לפיכך, גם במקרה זה הורו מזוז והשופטים יורם דנציגר וצבי זילברטל לברנט לדון בעתירה לגופה.

את האסירים ייצגו עוה"ד אמיר סלע ויעקב קהן, ואת השב"ס - עוה"ד יצחקי גליק והדס ערן.