אני כותב שורות אלו מתוך כאב ואהבה רבה לסופר א.ב. יהושע. ביום הולדתו השמונים. משקיפים עלי ברגעים אלו מארון הספרים שלי ספר הסיפורים "מול היערות", שכבר כמעט חמישים שנה שוכן בספרייתי, לידו "מר מאני", "הכלה המשחררת", "אש ידידותית", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "השיבה מהודו", "מסע אל תוך האלף", "חסד ספרדי", "הילכו שנים יחדיו". מציץ גם ספר הילדים - "העכבר של תמר וגאיה" ולידו ספר הסיפורים "מות הזקן" שכריכתו נתלשה מפאת גילו (כבר למעלה מיובל שנים). היו שם עוד ספרים, כמו: "מולכו", "הנצבת", "המאהב", "גירושים מאוחרים", שמשום מה פרחו להם ואינני יודע אנה הלכו.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
